אישה שהחליקה ביום גשום מול תחנת האוטובוס, גרמה לי להבין את כוחו של הדיבור החיובי, ועל העושר שהוא יכול להביא לחיינו.

גשם ירד, האוטובוס איחר והאווירה בתחנת האוטובוס, שבה המתנתי בחוסר סבלנות עם מספר אנשים נוספים, הייתה מתוחה.

אישה מבוגרת, בשנות הששים המאוחרות לחייה, לבושה מעיל גשם חום, פסעה לעברנו.  תמלול הקלטות , ממש ליד התחנה, היא החליקה פתאום על המדרכה הרטובה ונפלה. רצתי אליה, הושטתי לה יד ועזרתי לה לקום. "את בסדר?" שאלתי אותה.

היא הנהנה בתגובה ואז העירה במשיכת כתף, "אומרים שמי שנופל מול אחרים הוא גאוותן."

חייכתי וחשבתי, "אילו היית גאוותנית, לא היית אומרת את זה", אבל שתקתי.

האישה המשיכה בדרכה. כשחזרתי למחסה התחנה, העירה אחת הנשים בקול, "איזו אישה מיוחדת! היא נופלת - ומנצלת את זה כהזדמנות לבדוק את עצמה ולהשתפר! איזו ענווה!"

בעקבות ההערה הזאת השתנתה האווירה בתחנת האוטובוס באופן מוחשי. אפשר היה למשש כמעט את הטוּב שנישא באוויר. כולנו חייכנו זה אל זה ונדנו בראשנו בהסכמה.

איך לאהוב את הזולת

המצווה "ואהבת לרעך כמוך" נחשבת בעיני חכמינו כאחת המצוות הבסיסיות בתורה. כמו כל המצוות, גם היא דורשת מאיתנו לעשות משהו ברור וקונקרטי. רגשות חיבה ערטילאיים עלולים לעורר בנו אשליה כאילו אנחנו ממלאים חובה זו כראוי, אבל התורה עומדת על כך שנקַבֵּע את הסנטימנטים שלנו במעשים.

לכן כותב הרמב"ם בספר המצוות, שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" מתקיימת בשלושה אופנים: 1) בדיבור טוב על הזולת; 2) בדאגה לצרכיו הגשמיים; 3) ביחס של כבוד.

למרות שגם לי היו מחשבות חיוביות דומות על האישה שהחליקה ליד התחנה, זו שביטאה את הערכתה בפועל זכתה לקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך". ומשום שכל מצווה מחברת את האדם לא-לוהים, השתקפה המטמורפוזה הרוחנית הזאת באווירה שפשטה בתחנה.

היום, דגש רב מושם בעולם היהודי על נושא "שמירת הלשון" – הימנעות מדיבורי לשון הרע ורכילות. התורה אוסרת עלינו לומר דברים שליליים על הזולת, אפילו אם הם אמת, להוציא מקרים שבהם יש צורך להגן על מישהו מפני פגיעה ונזק (למשל, כשמישהו עומד ליצור שותפות עסקית עם נוכל). הימנעות מלשון הרע היא הישג רוחני מרומם.

דגש הרבה פחות חזק מונח על צידה השני של המטבע – החשיבות לדבֵּר טוב על האחרים.  תמלול הקלטות לבית משפט  שאם נשבח את א' בפני ב' - שאינו מחבב את א' – אז יתכן מאוד שב' יגיב ברצף של דברי לשון הרע, על מנת להפחית מערכו של א' בעינינו: "הוא לא כזה טוב כמו שהוא נראה.  תמלול הקלטות בחינם  בעצמי ראיתי אותו עושה כך וכך..." כמו תמיד, צריך לחשוב טוב מה אומרים למי.

ויחד עם הנקודה הזאת, נראה לי שכל אחד מאיתנו יכול לפחות להכפיל בשלוש את מכסת הדיבורים החיוביים שלו מדי יום.

לחזק את הטוב

למעשה, העיקרון הזה חשוב גם בחינוך הילדים. המומחים מנחים אותנו לתת לילדים שלנו יותר תגובות חיוביות מתגובות שליליות. לכן, הם מייעצים לנו, אל תחכו עד שהילד שלכם יעשה משהו רע כדי להתייחס להתנהגות שלו. חפשו את הרגע שבו הוא משחק יפה, ואמרו זאת בקול. "איך אתה מוותר יפה על הצעצוע לאחותך." תגובות כאלה מחזקות התנהגות טובה.

אפילו אלה שהצליחו לרכוש מיומנות של ממש בנתינת שבח לילדיהם, מפספסים בוודאי המון הזדמנויות להגיד משהו טוב על בני זוגם או חבריהם לעבודה. הנה כמה רעיונות:



מדי לילה בארוחת הערב או לפני השינה, אמרו לבן/בת הזוג שלכם דבר חיובי אחד על כל אחד מילדיכם. "כשגלעד דיבר היום בטלפון עם סבתא, הוא שידר לה המון אהבה וכבוד." "כשאמרתי לרותי שהיא לא יכולה להשתמש הלילה במכונית, היא קיבלה את זה יפה."


להצביע על תכונותיו הטובות של בן הזוג בפני ילדיכם: "אתם יודעים, אבא היה ממש עייף הערב, אבל הוא בכל זאת עזר לכם עם שיעורי הבית." "שמתם לב שאפילו שאמא הייתה עסוקה היום מעל לראש, היא הקדישה זמן לדודה מינה כדי שהיא לא תרגיש בודדה?"

לא רק לחשוב טוב על החברים שלכם, אלא גם להביע בפועל את הערכתכם למידותיהם הטובות: "ידעתי שאפשר לסמוך על דינה. היא הבטיחה לעשות לי טובה קטנה, ואז, למרות שבסוף סדר היום שלה השתנה, היא בכל זאת התאמצה לעשות את זה." "רונן כל כך ישר. הפקידה בבנק טעתה לטובתו, והוא הראה לה את השגיאה."

לחפש דברים טובים להגיד על אלה שעובדים אתכם: "המזכירה שלי הצטננה מאוד, ובכל זאת היא הגיעה היום לעבודה, כי ידעה שאני צריך אותה." "הבוס שלי נמצא עכשיו בלחץ אטומי, אבל הוא בכל זאת טרח להודות לי על העבודה שעשיתי בפרויקט האחרון."



בכל אמירה פשוטה כזאת, אנחנו מקיימים את האידיאל של: "ואהבת לרעך כמוך".

הרב אברהם טוורסקי אומר שתפילת הבוקר מתחילה במילים "ברוך שאמר והיה העולם", ומסביר שבתחילת תפילותינו, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שמלים יוצרות עולמות.

כך, בתחילתו של כל יום, נזכיר לעצמנו שמלים טובות יוצרות עולמות טובים.