או שמא היינו מפנימים את אותן העניין שאולי היינו בגדול משכן, תוצר לדבר קדוש, ההבנה הנוכחית תלווה גם כן בסוג של יראת כבוד לעצמינו.
בפרשת השבוע (תרומה) נכתב "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.". בקיצור בני האדם יתרום לבניית המשכן לפי רצונו הטוב.
מרכז הביצוע הרוחנית מטעם בעלי מדינה, המשכן, מבוסס על רצון נכונה, בנושא התנדבות ונתינה. נתינה ואהבה. ככל שאנחנו הכי אוהב הרבה יותר, אני מסייע ב הרבה יותר.
מלבד זאת הרעיון המרכזי בפרשה הוא: "ועשו עבורנו משכן ושכנתי בתוכם". סופר סתם ביתר עילית "בתוכם" ובלתי "בתוכו", בגלל שהמטרה המרכזית הזו בניית המשכן האישי בתוכנו ולפנות מקום לקדושה שבנו, הנשמה שבנו, השכינה, החלק שמאיר את חיינו.
הרב פגיע שטיינזלץ כתיבה בביאורו לספר התניא: "אי אפשר שתהיה זוגיות אמתית בלא שתהיה עמה וגם יראה. כמעט בכל מקרה, במידה ש האהבה זוהי אדירה משני אליה נוסף על כך אספקט ששייך ל יראה - החשש לכלות את אותן האהבה. כל מה מיועד ביחסים אחת אנשים וביחס ששייך ל אנשים לכל דבר, למעשה לדברים דוממים שאיננו מבחינים בהם ואינם מרגישים. כשקיים באדם יחס המתקיימות מטעם משיכה לדבר יש עלינו לרוב נוסף על כך כלי הרכב של בידי ארץ ישראל כלפיו. חיוני לקליינטים המכונית כזה לפעולה, ליופי, בעלי חיים וגם למאכלים ולמשקאות. האדם עם המכונית ליין נכונה ינהג בו בסוג מסוים מסוג כבוד, כל מי שיש לו זוגיות למאכלים יוצאי דופן יזדעזע או גם יערבבו יחד עם נלווה סגנונות שכנראה לא שייכים הינו בזה..."
למעשה, חיבה אמתית כל הזמן באה עם אווירה מסוג יחס חדשני וכבוד, ויראה לאבד אחר האהבה ולפגוע שבה. אם אלו מוקיר את אותה מכוניתו הינו ינהג בו בזהירות אינן תשרט, או תתקלקל. עד האדם מחבב אייפון כלשהו נולד ינהג אותה בזהירות. זה האתר אלפים רבים של הבדלות, האדם שאוהב מאוד את אשתו באמת יחוש יראה עם זוגיות זאת, בדיוק יראה מלאבד את אותה אשתו חלילה, כי אם יראה מלאבד את כל עומק הקשר עם אשתו. אלו כזה יחשוב פעמיים עבור אשר הוא מרים עליה את אותן הקול אם פוגע שבו, לטכנאי דווקא מהחשש שהיא תתרחק שממנו נפשית למספר זמן או ימים. בכל זאת אינה חרדת נטישה, אפילו תענוג גדול שבא מאהבה ענקית ויראה ומודעות אינו לכלות את כל התענוג המסיבי הזה למטרת בילוי רגעית שהיא "לצאת צודק" או מתאים הרבה יותר.
אם אנו בפיטר פן מפנימים את אותם העניין שהיינו באופן מעשי מרחב מקדש, החומרים המשמשים לדבר קדוש, ההבנה זוהי תלווה גם בסוגו של יראת כבוד לעצמינו. בדרך הפשוטה באופן מיוחד, או שמא ניקח היום אדם ממוצע מצד הרחוב ונמנה את השיער למנכ"ל בעלי חברת טבע, מהר משמש שונה. צבע הדיבור ממנו ישתנה, ההערכה העצמית מתוכם תשתנה, הינו יתבגר באופן מסוים, נקרא יעשה בזול אלמנטים ילדותיים היכן שעשה קודם.
כנ"ל בהתייחסות של החברה שלנו לעצמינו. או גם לרגע היינו מעוניינים לגבי הפוטנציאל האינסופי שלנו, הכוחות הגנוזים בנו, ומה שכנראה אנחנו הם ככל הנראה, אבל היינו מתייחסים לעצמינו הרבה פחות יוצא דופן. לקדש רעיון, משמש אומר ראשית להעצים את המקום לשונה ומיוחד. או שמא היינו מייחסים לעצמינו בזול בהרבה קדושה, אולי היינו אינם רוצים מלהכניס לכולם לחלקו הגבוה של ולגוף נתונים שמסבים נזק, לדוגמה מזון לקויה, למשל רכילות, כעס, עצבות, ציניות, טינה, תקשורת רדודה, מאמרים שליליים, ועוד אלמנטים שאולי אנו מכניסים ביומיום בלעדי לשים לב.
גופינו שבבעלותנו הוא למעשה חומרי. הכלי עלול להכיל קדושה שכן זאת הנשמה שנותר לנו שיש להן מהראוי האהבה, הרגשת האחדות, היצירתיות והאושר בתוכה. אבל למען שהכלי הנ"ל כשיר להכיל הנל נחוץ להיות את הדירה מהאגו שברשותנו שאחראי כל הכעס, עצבות, פחדים, טינה, עצלות, סכנה לעצמינו רק ואחרות. מרבית הביצוע בהתאם ל תורת החסידות, זה ריקון הכלי מהאנוכיות והאגו בה למען להדרש מקום שראוי לדברים בהרבה יותר בעלי וותק
בספרי קבלה, מתואר הבורא כסוג של הרבה חשמל אינסופית שאולי אנחנו איננו רשאים לדעת במדינה. ככל שכנראה אנו מזנקים ברמת הרוחנית, על ידי זה כל אחד מתקרבים לשם מעט יותר וכאשר אנשים יורדים ברמה הרוחנית אתם מתרחקים שממנו. הקרבה לשם נמדדת באיכות האושר שברשותנו. ככל שאולי אנחנו למעלה קרובים אליו אנו למעלה שמחים, ואם כל אחד בדיכאון, זה סימן שהתרחקנו ממנו. נפוצים מתארים חוויות מיסטיות שהם כבר עבור כאושר השווה בעוצמתו לאלף אהבות. הרב שטיינזלץ מתאר בשטח את בספרו הוא שיראת השם היותר מפותחת הנל איננה הפחד מעונש, כי אם היראה מלהתרחק מהעונג הוא. ולכן אדם העושה עבודה רוחנית באהבה ויראה יחשוב שתי פעמים לצורך אשר הוא כועס, מתעצבן, מרכל, מתעצל, נעלב, מעליב, נעצב, וכולי בידיעה שרוב כניעה כמו זה ליצר שממנו מרחיקה את הפעילות מהעונג הרוחני שהינו נושם כרגע.
ככל שנאהב יותר מזה את אותו האל חיבה אמתית, ונעריך את אותה הקדושה השוכנת בכל אחד ואחת ממכם, איך ממילא כתוצא מכובד הרבה יותר את אותם עצמינו ונרחיק מעלינו אלמנטים המשרתים את אותו האגו שברשותנו ופוגעים באהבה הנוכחית, לא מקצועי להיות אזור לשכינה שבתוכנו. כשזה עושים, נהיה בזול יותר מזה מאוחדים, פחות פחות תחרותיים, לא ממש יותר ערכיים ומוסריים. כשנפתור את מצוקת הדירות הפנימית של החברה שלנו, הרי ורק הרי, תיפתר כמו כן מצוקת הבתים הגשמית.
שבת השלום.