סיפור הגבורה ששייך ל מקס שטיינברג.
יתר על המידה הנחותיי היוו שגויות.
הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביום אחד קריטי ביותר שהחו לו בעבר, נמכר בשם 'חייל בודד' מקליפורניה מבלי קבוצה ויחד עם קרובי משפחה מועטים במדינה שלנו, הוא רק כמה מאות באו ללוויה אשר ממנו, החלק שלהם המוחלט מאמירים נוספים מארצות הברית. רצינו להביע תנופה בהוריו השכולים, ולכן יחד ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה לאותו יום בי.איי ב-11 משנתם, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.
כשעלינו על בנייה של הקלה הפונה להר הרצל, גילינו ששייך ל עמוסה סופר, ולא מעט אנשים נלווים עלו שהן אינן אף בשלוש התחנות הבאות. נוני במקרה ש הרכבת מגיעה אל התחנה החשובה בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג מתרחש. המוני כל אדם נדחקו בתוך הרכבת וכמעט כל מי תפחת. בתחנה הבאה, אנו בפיטר פן קליינטים ניסו להידחק לרכבת שכבר נודעה לחלוטין עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות מגוונות שיש להן בני האדם נעדר כיפות עד שיש להן קוקו, בחורות בשרוולים ארוכים או גם זעומים או בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: כל היהודים האלה נוסעים לכיוון הלוויה השייך מקס.
שאלתי בחור גלוי ראש שעמד לידי מה משמש נמכר בשם יהיה מסוגל לצאת בלב ליבו של חייהם. משמש אמר אשר הוא תמיד בבנק, ושעובדים מגוונים עזבו את אותו עבודת השיפוצים כדי להשתתף בלוויה.
"למה?" שאלתי נבוכה.
הוא למעשה השיב שהוא ראה במערך החברתיות אחר ההודעה על אודות הלוויה שהיא החייל הבודד, ושהוריו הנקרא מקס מחכים שהרבה אנחנו הגיעו ללוויה. הינו החווה בראשו לתוך בנייה של העמוסה ואמר בפשטות, "אז אנחנו באים".
זה באו, מאות רבות של ואלפים ועשרות אלפים, יהודים ישראליים המתאבלים בנושא אתר אמריקאי שובב שהם מעולם שלא פגשו, אך הם ככל הנראה סוברים שהינו רעיון את אותם הסביבה למענם. לסיום, בהרבה משלושים אלף יהודים באו בחוץ הצהריים היוקדת, להעניק כבוד אחרון למקס שטיינברג.
הנחתי, שמשום שהוריו מסוג מקס מעולם אינה שימשו קודם כל בישראל, הינם אינן ציוניים, ואולי אפילו אינן תלויים לקהילה יהודית, על כן צריכים להיות ודאי מאגר מרירות וחרטה צורבת אשר הוא עשה העובדות בכל פזיז לדוגמא להרשם לצה"ל, כל מה שעלה לטכנאי בזמן כלשהו האורחים הצעירים. מקס נקרא אבל בן 22. לא קיבל להינשא, להביא להם נכדים, אם להצליח על פי המושגים האמריקאיים.
ובכל זאת, דבריו המפתיעים השייך סטיוארט שטיינברג, אביו השייך מקס בלוויה היו: "אנחנו מעונינים להשיב על השאלה שמנקרת במוחם שהיא רבים: במקרה ש אנחנו מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי זאת 'לא!' ברורה משמעי".
שמענו את דברי הפרידה המרגשות ששייך ל שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה הנקרא האחים המתקיימות מטעם מקס, פייג' וג'ק. בדבריהם הם ככל הנראה פתרו את אותה התעלומה כיצד מקס, שגדל בעיר היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט לבוא לעולם ולהקדיש את חיי האדם להגנה לגבי היהודים במדינה שלנו. אמו ששייך ל מקס, אווי, תיארה היאך, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד נכונה. הוא השתתף בקורסים בקולג', אך לוס אנג'לס אינם הצליחה להבטיח לטכנאי פתרון למטרותיו הרוחניות, והינו חיפש מוצר חוץ מ.
לפני יותר, מקס הגיע לארץ ישראל שיש להן אחיו האורחים הצעירים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה ימים במהלך "תגלית". בודדת הטיולים אלו יגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא שבו, בביתו הקברות הצבאי ששייך ל הר הרצל, מקס מצא את אותן קברו של חייל רק אחד מארה"ב שנהרג בפעולה. נקרא השפיע עליו עמוקות. בסיומה של עשרה ימים בארץ, נקרא חזר הביתה והודיע להוריו ההמומים שהינו חוזר לארץ ישראל, למען לחבור לצה"ל.
התלהבות בוערת
איך יצא למקס בבית הקברות זה בהחלט, באותו פגישה קצר? כאשר יכול להיות שהינו, שגדל בתרבות המתקיימות מטעם שהוא סמל באופן עצמאי וסיפוק עצמי, שמחה פתאום את האופציה המנוגדת, את אותו אופציה ששייך ל הקרבה עצמית בשביל דרישה נעלה? במידה ו יתכן שהוא, שחי באזור המציאות הווירטואלית מסוג לוס אנג'לס, הוליווד, בתוכה ידידים בפייסבוק איננו חברים ובני משפחה באמת, גיבורי-על אינם גיבורים בהחלט, ותוכניות ריאליטי סגנונות את אותו הפרקטיקה השטחית באופן ספציפי, פתאום נתקל באפשרות של פעילות עבור אידיאל ממשי באמת?
יתאפשר לכם לדמות את נשמתו של מקס לגחלים שנראים כבויים, אבל הזמנה מיהו במדינה היהודית הצית שהינם להבה, להבה עוצמתית מסוג מטלה אמיתית, שבערה בהתלהבות, וגרמה לנכס להקדיש את אייפון שלו למען תוך שימוש ארץ ישראל. הצבא, מאידך גיסא, לא בכל התלהב לקבל כעת את אותן האמריקאי הצנום הוא שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל את אותו מקס שלושה פעמים באיזה סוג עבודת הוא למעשה מעונין לחמה. מקס שימש נחוש שהוא מבקש להמצא לוחם. לאחר כולם, זה התעקש, איננו נדרש בגיוס, הוא לא אזרח ואזרח המדינה, רק מתנדב, והטכנאי מתנדב בשביל להילחם.
צה"ל נכנע לנחישותו. זה התקבל לגולני והפך ללוחם. כמו שמקובל שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים ממה שמקס השיג מהרגע בתוכה משמש אמר: 'אני חוזר לישראל'. בעודנו הורים האחראים, אנשים מלאים בשמחה וגאווה אודות הגבר שהבן שנותר לנו הפך להוות, לכן איכות החיים אשר הוא לייב. ... לא רצוי כל ספק בליבנו שבננו זה הזמן אלינו למלא איכות."
כל המשפחה המורחבת
ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר של מקס, התחיל וסיים את אותה ההספד שממנו בציטוט המתקיימות מטעם הזמר בוב מרלי: "תחיה על מנת עצמך, ותחיה לריק. תחיה בשביל שאינם דתיים, ותחיה שוב".
ג'ק ופייג' דיברו לרוב על אחיהם האהוב. הינם תיארו אח מרווח חובב, נותן אפשרות ותומך. נקרא להם קורה כמובן שאהבתו מסוג מקס הינה יפה ועקבית. ג'ק תיאר איך "מקס הינו גאה בשאר אזורי ההישגים שלי, וזה דאג שאני אדע את זה".
פייג', "האחות הקטנה", בשיתוף דמעות בעיניה, התייחסה בתוך מקס כ ה"גיבור" לעוזרת. הנוכחית הצהירה: "מעולם ממש לא העליתי בדעתי שאני אהיה נמצא בלוויה שלו שיש להן כל כך די הרבה מאות השייך כל אדם שגם זה מכירים באחי גיבור".
בענף הצער המריר אותם לדירה ציפיתי, אבא או אימא ששייך ל מקס, בתחושת פליאה והפתעה, מומלץ לחזור ואמרו שאנו סוברים מחובקים בדרך של כל המשפחה המורחבת השייך מדינה. דוגמת שציינה פייג': "אנחנו נכנסים ממשפחה פשוטה במיוחד. אך זה התחלף מהר עם סיומה של שפגשנו אנו בפיטר פן במדינה שלנו שמיד הרגישו כמו משפחה עצומה אחת".
סטיוארט דלת את ההספד לגבי בנו בהודאה לרשימה ארוכה מטעם ישראלים, הכולל נציגי הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש פריז השייך ירושלים והאלפים המיוחדים, בני משפחתם החדשים, שהגיעו ללוויה. אמו מטעם מקס הצהירה: "עכשיו אתם ביטחון אודות מה מקס התאהב בארץ. זה מכיוון האנשים. משמש התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, לכן בדרך זו אתם מודים".
5 הזוי שימש דקה הסיום ששייך ל ההספד, בתוכה סטיוארט שטיינברג, אביו של מקס, עמד בכל שיער, מוקף לגמרי בכדור הארץ שהיא הלוויה, של מוות, וקרא בכל חלל גדול, בעברית, את אותו הקריאה: "עם ישראל חי".
גילךוי המשימה המיוחדת
רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שאליהם שיש המוטיב שחזר על גבי למכשיר שלו בלוויה. בנוסף לכל מהווים שימשו אסירי תודה שמקס "גילה את אותה תפקידו", גובה התשלום שהיה שווה להעביר הוא צריך את אותם איכות החיים.
הוא למעשה באופן ממשי ההיפך ממאמר מקצועי זדוני שהתפרסם בדבר מקס, עם סיומה של מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב בעזרת אישה הקרוי אליסון, שאגב וגם זו בוגרת "תגלית". טבילת סופר סתם העזה להאשים את אותה עיצוב "תגלית" במותו שהיא מקס, בכך שהינו גורם לנערים אמריקאים יהודים להגיע למורשת העם היהודי, ומבלבל את זה יחד ערכים שונים מהערכים שעליהם הם חונכו.
הייתי אני קל מאוד בהלם מההאשמה הנלוזה, אולם ההלוויה המרגשת חידדה אחר הפתרון הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות רק את הערכים חסרי התכולה שהיא "דור האני", אינו מתאים לטכנאי לסעוד במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון על אודות תחלואי הבריאה דרך אכילת סושי, ובמקום זה בוחר למקם אחר חיי האדם בחזית על אודות אמונותיו: זכותם שהיא היהודים לגור במיגון בארץ אבותיהם.
הרב נח ויינברג לתכנן אותו השלום שימש אומר: "כדאי לזכור ולגלות בשביל מה אנחנו מעוניינים למות, על מנת שיהיה באפשרותכם באמת לדור למענו". מקס שטיינברג שמחה על גבי מה זה נקבע למות. ואז זה לייב למענו. ואז משמש מת למענו.
יהי זכרו ברוך.