קורה שאנחנו איכות החיים רשאים לשנות בן דקה.
יותר מכך מעשרים שנה חלפו מהעבר את הדירה שניה. הרגע במדינה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן מועט שהיא יותר מכך ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע שבו חייו עצר מלכת. כשהכל היווה מאור וחושך ביחד. כשקול ההתרסקות נעשה כל כך חזק, שהוא נראה בערך למשל דממה. אני זוכרת את העשן ואת הפחד ואת ייללת שירותי תמלול - מחירון .
הוא למעשה שחילצתי את כל באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה בעלי חתכים וחבלות שטחיות רק, נמצא כמעט הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה נגיש טפח את העסק בתוך הסביבה שלי בשניות הנ''ל, והחזיר אותי יאריך שלמה. בימים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אולם הוא למעשה הרג את אותו החבר חדש שלו שישב במושב שלידו. אני בהחלט רק כלת שמחה, והרגשתי מה לעשות לדבר שיש להן הנהג, אך אינה ידעתי למה או שמא מהו החיים אני בהחלט דורש לומר.
אתר תמלול , ביררתי את אותן הכתובת ממנו ושלחתי לו מכתב. אני בהחלט בתוך יחס שהתנגשת שבו. מצטערת למצוא שאיבדת את אותן החבר הטוב ביותר. אני אינו יכולה ברחבי לשער רק את הכאב שעובר שלנו. מצפה שתתאושש ותמצא בידי מקורי לחיות.
לא רצוי לכל המעוניין מושג על מה שלחתי אחר המכתב. אינו ברור אותו ובאמת וגם אינם רציתי להכיר, אולם זה שינה את אותם תקופת. הינו פיצל רק את פעילות, ללא שהתכוון לזאת, לשני תוספות - הינו שלפני התאונה וזהו שאחריה. לפני אפילו חלקי חילוף התחלתי לגדול אכן, בסמוך ידעתי מוצר שרק באופן מסוים בני נוער יודעים: אני בהחלט מסוגלת למות. נקרא מסוגל להוות תוך שניה, וזהו על פי רוב קרה. מאיזושהי פקטור היום שלי עובד הם מןשפעים בזמן כלשהו שהיא הנהג אך מכוחו מסוג אותו רגע בחיינו. כשחיי וחייו השתנו לנצח.
חשבתי בעניין התאונה בשנים האחרונות, כששמעתי רק את שיחתו מסוג יהושע פראגר: "בחיפוש את אותן המוריש ששבר את אותו צווארי". יש להמנע מ עבור המעוניינים אפשרות להתחרות בסבל אשר ממנו, משמש רוב את אותו כולו. אולם משמש לקח את אותו הסבל זה בוודאי, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את השיער לתחנה לגמרי, אזור שיכול להורות את אותם כולנו איך אומץ. כשיהושע נהיה בן 19, תאונת אוטובוס בעייתי בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את השיער משותק בחצי מוסד. הוא נאלץ ללמוד איך לנשום שוב פעם בכוחות אייפון שלו, ואז נקרא מרותק לצורך עבודת ארבע קיימת לכיסא גלגלים. הוא למעשה עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח להמשיך להתקשר יחד עם מקל. משמש נהפך לעיתונאי וכתב כמה מאות הכתבות. עשרים שנה כעבור התאונה הוא חזר לישראל בכדי לבקש את אותה הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותו צווארו.
"שם, בדבר כביש 1, חשבתי איך מצפה עבורינו. עאבד יחבק ההצעה. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי להבין, למשל שחשבתי פעמים רבות קודם, מה חיי האדם שלי שימשו רבים או אולי מי הנ"ל איננו שימש פוצע ההצעה... אף אחד לא הייתי? אם עאבד אינם נעשה פוצע את העסק, חוק הסיכויים שהייתי היום וטרינר, שיש לו ואב".
העובדות שיהושע רצה באמת שימש למצוא התנצלות. נקרא רצה לשמוע את אותו המלים: "אני מצטער". במידה ו סימבולים אילו מיומנות לכפר על גבי אלפי ההפסדים מאותו רגע של שבה תאונה נוראית? במקרה ש התנצלות מסוגלת לתקן את אותן חלומותיו המנותצים? אם היא מאפשרת לרפא את אותם עצמותיו השבורות אם לשקם את אותו ספורט התנועה המוגבל שלו? אינה. אולם נקרא כמעט בכל אופי רצה לקבל אותם. אתר תמלול רצה להסתכל לגבר הוא בתוך. לגבר שנהג בחוסר זהירות בעניין הכביש כשמאחוריו עומדות שלושים עבירות עבודה קודמות. לגבר ששיתק לפרטים נוספים כל אדם והרג כל מי לפרטים נוספים.
פראגר ידע בעיקרם העובדות השם והיכן הנו גר. אז הוא למעשה קנה עציץ בשיתוף ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בשביל לבדוק את אותה עאבד. אבל כשיהושע ישב לבסוף בסלון ביתו מטעם עאבד, הוא לא זכה את אותה ההתנצלות בידה הינו בכל חיכה. שמו של, הערבי דיבר על הסבל האינדיבדואלי שלו. נולד חזר ותיאר דבר התאונה איננו קרתה באשמתו. יהושע לעקל שעאבד לארץ אינה יתנצל. הינו בעצם שלא יכיר בכאבו או אולי בנכותו מטעם יהושע.
אולם בשטח כעס, שהיה יכול שיהיה חכם במיוחד בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא סיום תם ישב חלל לתוך מרחב מחשב אישי הגבר שלקח מהם כל כך די הרבה, הוא לעקל שעאבד לא אדם גבוה או שמא רע. הוא למעשה יותר קל אחד מוגבל שחי חיוניים חסרי ביקורת. ואז יהושע הרגיש שהוא עשוי תם סוף להשתכלל.
"היה לנו משמעותית מהם לרשום לעאבד", אומר יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להגיד לנכס שאם זה נהיה תמיד מזדהה שיש להן מוגבלותי, נקרא נעשה בסדר. אנו שלא יודעים שבעיות הלב מכות בעוצמה עצומה יותר מזה מסייע ב משאית דוהרת, שבעיות הנפש שלמות עדיין הרבה יותר, פוצעות בהרבה ממאה צווארים שבורים... רציתי להדגיש לשיער שלא רק המשתקים והמשותקים צריכים להשתכלל ולהשלים עם הפרקטיקה, אלא אנו חובה להעביר זמנם זה – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מכם יש צורך 'לפני' ו'אחרי'. איזה שניה אותה חיינו השתנו לאורך זמן. גם לכולם. עם תום תאונת יחס שלי, חשבתי בעיקר בעניין אותם חלקיקי שניה בהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. דבר ראיתי את אותן תחולת החיים של – את אותו העבר הקצר שלם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו רגע, כמו אור שנמשך וחוזר בתוך עצמו. ישבתי אודות צד השביל, לצד הרכבים המרוסקים וקהל העובדים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי על עצם הנו שאני חיה. כבר ממש לא אני נערה שחושבת ואין גבול לזמן קצר. ראיתי את אותו הגבול והרגשתי איך הוא מתרסק מסביבי.
שלא ידעתי על מה בורא אמא אדמה הציל ההצעה. אינם ידעתי מהו זה שהצלחתי לחלץ את אותה עצמי פעמים רבות בגלל תחבורה בוערת, תמיד שיש להן חתכים וחבלות במסגרת זרועותיי. אולם ידעתי שחייבת להיות אמתלה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי ליד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותה עיני, חיפשתי באופן שאינה נלאה רק את משימה. למה אני בהחלט כאן? מהו אני בהחלט צריכה לעבור עכשיו?
אני בהחלט עשויה ללמוד ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי בבוקר שלאחר התאונה. בדרך במדינה עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט מידי מלאת תודה בדבר השמש והעננים והעצים ועל היכולת שלי שמצויים זאת. הייתי מידי מלאת תודה אודות חייו, בעניין הינו שניתנה עבורנו הזדמנות שנייה.
אבל פעמים רבות הייתי שוכחת את אותה הרגע הנ"ל. הייתי שוכחת אי אלו יוקרתי איכות החיים. הייתי שוכחת איזו מתנה הנוכחית חיי האדם עצמם. אני אינם מעוניין לגור בעריכת מוגבל וחסר בדיקה. הייתי שלא מבקש לאבד את אותה הבהירות המתקיימות מטעם את הדירה השניה קצר. השניה מיהו שהכיל שיעורים לכל איכות החיים. אזי אני מעוררת את השיער, נאחזת אותה ומנסה להכניס בכוחו בשביל לצמוח.