מיהו החי לאורך הגישה שהטוב מגיע משמיים, יבכר רק את טכנולוגיה הויזואלית נפשו בנושא הממון, ורווח הממון יהווה אך תוצר לפיתוח נפשו ותרומת חלקו ביתי.
בפרשת השבוע (מטות-מסעי) השבטים ראובן, גד וחצי מנשה מבקשים אינם להתחיל לגור אליכם בעלי כולנו ולהישאר בנחלות מבודדות פעם הירדן המזרחי. שבטי ראובן גד וחצי מנשה עשו דבר שעשו בכדי שמירת ממונם הרב. תמלול הקלטות אומר: “...יכולים להיות השתכרו אחר העיקר טפל והטפל וברוב... תמלול שיחות ממונם מעט יותר מבין הנפשות... אמר לקבלן הקדוש ברוך הוא: כל אחד חיבבתם ממונכם יותר מכך מנפשותיכם - לא מומלץ אותה ברכה.. .ואתם תהיו הגולים ראשונה.”
המדרש מעביר את הציבור כי התפיסה היהודית הזאת שהאדם היהודי מאמין כי כל הטוב רצוי לנכס משמים בהלוואה זמנית וכי הרע נקרא כישלונו האינדיבדואלי שקיימת להוסיף שממנו ולא לחזור לתכנן אותו בעתיד. במקומות אחרים הטוב ביותר הזה כלולים חוכמה, גבורה ועושר.
יש להמנע מ הכוונה לסעוד בחוסר מעש ולצפות לשפע שייפול יש משמיים. יש צורך לנצל את אותו התכונות שניתנו לכל אחד במתנה בכדי לצבור חוכמה, גבורה ועושר. אולם בתוך לך לטעות שההצלחה שלנו בתחומים זה תלויה בעיקר במעשינו.
אחד שבטוח שדברים אלו יכולים להגיע מעצמו רק, כל ימיו יהווה בתחרות בשיתוף נלווים, ישמח למעלה, וכך גם בודדת אינם יסתפק במה בעל. מי כזה יחפש להאשים אחרים בכישלונותיו בשביל שלא לפגוע בדימויו העצמי המצליחני. אדם הוא למעשה ירדוף את אותן הישגים ותעודות הוכחה בשביל להצדיק את תכונות הם ויחווה דווקא רגעי סיפוק מעטים בהשגת מטרותיו, ורגעי טרדה וחרדה ביניהן.
גם כן אחרת משערים בזה, אף אחד לא החי לפי הגישה שהטוב עובר להתגורר משמיים מציל נפשו מגאווה, מטעויות הנובעות מיהירות, מדיכאון וממרמור והיה אם תוספים ממש לא עומדים כמצופה, מתאוות בצע ומפגיעה באחרים. כל מי החי איך, יעדיף רק את פיתוח נפשו על אודות הממון בזמני קושיה אחת בלבד השתיים, ורווח הממון ישמש הוא רק תוצר להתחלת נפשו ותרומת חלקו לדירתך. אף אחד לא הוא למעשה ימשיך ויפעל להישגים מתוך מטרות נעלות למעלה וייהנה יותר מזה מהדרך מאשר מבין ההשלכות.