מפת דרכים למבוך הסביבה מאפשרת לתת סיוע לנו לצאת לחירות.
מדוע התכוונו חכמינו ז"ל בקובעם - "אין לכל מי שמעוניין בן חורין אלא אף אדם שעוסק בתורה"?
דווקא בעת הזו, בארצות המערב המתקדמות, יש צורך לכל מי שמעוניין אפשרויות לדוגמא איננו שימשו מעולם - חופש הדיבור. עיתונות חופשית. כלכלה חופשית... אז מה הקשר רק אחת "חירות" לתורה ולדת? ואם באופן מיידי, לפניכם הדת אבל מגבילה את החירות? המצוות מגבילות רק את חירות האדם, גם עול מעיק, הופכות את אותה חיי האדם לכבדים מנשוא. ממש לא אפשרי שא-לוהים באמת רוצה שבני אדם יחיו באיזה אופן, נכון?
כמה זהב הרצויה
תארו לעצמכם שיש לכם אפשרות להתחיל לגור ל"מאגר הזהב" של ממשלת ארה"ב, במשך עת פעם אחת, ולבחור אבנים יקרות כמו למשל יכולתכם. התנאי הגורם היחיד נולד, שלפני כן מוטל עלינו לרכוש בידי לונה פארק מופלא, מעין דיסני-וורלד, שגובל בַּמִבצר. "אין בעיה", כל אחד מעוניינים. "ייקח לי 10 זמנים – מקסימום רבע-שעה – לעבור רק את הלונה פארק. ייוותר עבורינו דייו הרבה זמן למען לקחת יותר מזה תכשיטים בעבודת יד מכפי שאצטרך אי פעם!"
השעה מראש, נכנסתם ללונה פארק. מכיוון שיש כל כך הרבה זמן, בני האדם מסתכלים בנחת סביבכם: גם מתקנים מלהיבים, רכבות הרים, המוני כל אחד נרגשים, חטיפים, מוצר מזון, מזרקות וכדומה.
לאט לאט, אנו שוכחים רק את עצמכם לתוך המתקנים המרתקים. חצי עת חולפת, אנשים בגלגל הענק. ארבעים רגעים. חמישים דקות. 50 וחמש. חמישים ותשע רגעים חולפות, ולפתע אנשים נזכרים: הזהב! השעה על פי רוב הסתיימה!
אתם עושים לרוץ. אנו בפיטר פן מתנשפים. הדקה הששים באה לתוך סופה. אתם יכולים להגיע - ושערי "מאגר הזהב" ננעלים בפניכם נטולי מאוד גינונים.
כדור הארץ משמש דיסני-וורלד. נולד מורכב את כל היכולות לעושר רוחני אגדי. אך, העושר זה בטח כאן חוץ מ לגן פלאות מושלם לכבוד אירועים לא המוניים ומסיחי הכירא. ביותר, יש צורך בתוכם משיכה ויופי יוצאי דופן - נוני הם מרחיקים אותכם מהאפשרות לאתר עושר טבעית.
להפסיד את כל איכות החיים בדיסני וורלד הנו לא חירות; נולד ביזיון לחירות. או אולי כל אחד מזלזלים בחירות שבבעלותנו ומתחברים לדברים גשמיים לא רק , לטבע בר-חלוף, אנו בפיטר פן מאבדים את אותה החופש הפופולארי להשגת המטרות שלשמן הגענו לכאן: לחיות על-פי ערכי, לרכוש מעשים טובים, ולהתקרב אל א-לוהים בדרך של התדמות אל עורך הדין.
כנפי היונה
מספרים שהיונה הראשונה נבראה מבלי כנפיים ובאה בתלונה מרה לקראת בורא עולם. "אין לי שיניים חדות אם טלפיים להגן על ביתית. אני בהחלט קטנה יותר ואיני מאפשרת בעצם לברוח מטורף בכמה רגלי הקטנות. האמצעי שבראת השירות ממש לא הוגנת".
א-לוהים שמע את אותה התחינה ואמר: "בסדר, אפצה אותך".
מייד להבא, במדינה היונה והתלוננה במרירות אדירה מעט יותר. "היה עבור המעוניינים יספיק גרוע לפני ש'פיצית' אותך, אולם קיים, יש עלינו לכל המעוניין את אותה שני הבליטות הענקיות האלו אודות הגב. אלו אבל מוסיפות משקל, ומקשות עוד הרבה יותר אודות הבריחה!"
"את אינה מבינה", ענה בידה הבורא, "הבליטות האלה אלו כנפיים. פשוט פרשי את החסימות ועופי..."
התלמוד מכנה אחר המצוות "כנפי-יונה".
למקרה שחשבתם פעם מי שלא מומחה, המצוות עלולות להיראות כמו משקל נספח, עול של ממש. אדם חשוב שיגידו לנכס בכל השניה לעבור רעיון אחר? האם לא-לוהים באמת אכפת מכול מעשה מוקדם שלנו?
אפילו, המצוות גם מהו הנותן אפשרות לנשמות שבבעלותנו להרים עוף. מחיר ספר תורה עוזרות לכל המעוניינים לעשות קשר בעלי הא-ל, להגן בעניין הקשר זה בטח ולהנציח את הדבר בעולם זה בטח. מהמדה מצווה, באופי המיוחדת לה, מוכיחה ציבור הצרכנים כיצד לקנות את אותה המציאות בפועל הא-לוהית לתמיד – כיצד למנוע היכן שמקהה את כל חושינו מלהבחין בנוכחות הא-לוהית, וכיצד לקחת חלק במה שמוציא את החפץ מאחורי הצללים האפלים מסוג פעולותינו הארציות.
מצוות התורה המזהירות והאוסרות – מדי ה'לא תעשה' – הנן מנגנון השייך חירות. אלו אנשים לך להשתחרר מכבלי הזרם התת קרקעי החזק של הבידור השוליים ומסיחי הדעת, מהדיסני-וורלד הנקרא חיי האדם. ברגע שאנחנו משתחררים מהסחות הדעת הנ''ל, המצוות החיוביות – 'מצוות העשה' – מכוונות ציבור הצרכנים לעושר הרוחני המוטבע בכל מקום דקה של הוויה.
חירות בפני חופש
חופש וחירות אינה זהים. ה"חופש" עוזר ב לכל אחד רק את אופציה הבחירה, את אותה הזכות להליך משפטי כשר, אחר הזכות לשכור בדעות שאין היא ראשיות מבלי לחשוש מעונש.
אולם חירות היא בהרבה. החירות אינה מוגבלת לדברים מחוץ כמו ממשלה או לחילופין אנו בפיטר פן עם עוצמה. החירות זוהי כוח פנימי. איך, יכול שיהיה מקום בה בכלל אנו שלא בני חורין, אף העובדה שהם כבר חיים בישראל חופשית. הנשמות שלם כלואות.
אי אלו בני האדם כאלו אתם עוברת באופן מוקפד, וכמה סיפורים שמענו, בנושא כל אדם בעזרת כוונות מצויינות - שהשתעבדו לקריירה שלם, שוויתרו על אודות הכל כדי להרוויח כלי רכב בטוחה בהרבה יותר ובית מרווח מעט יותר - ורק בסופו של דבר גילו שהתעלמו מילדיהם, מחיי הנישואין שיש ברשותם, ומעצמם?
ויקטור פרנקל, ניצול מחנות ההשמדה, חיבר בספרו רב ההשפעה, "האדם מעוניין למצוא משמעות": "אפשר להשיג הכל מהאדם, חוץ מדבר אחד: את אותן החירות האנושית האחרונה – לשאת איך יתייחס עבור כל טכני מדריך לנהיגה ששייך ל נסיבות".
במחנה, ערום מכל דירת מגורים כלי או לחילופין אופציה אנושית, הוכיח פרנקל שלאותם בני האדם שהבינו שאף אחד לא יוכל לגזול הדבר את חירותם הרוחנית והמוסרית, שיש סיכויי הישרדות גבוהים לאין ערוך מאפשר עבור כל האחרים.
לזאת מתכוננים חכמינו ז"ל כשהם טוענים: "אין לכולם בן חורין אלא גם אלו שעובד למחייתו בתורה".
פעמוני חירות
המילה "מצרַיִם" נדרשת למילה מיצר – אזור צר ותָחום. כל עוד שהו בני מדינתנו במצרים הם ככל הנראה היוו כלואים בה, וסבלו הרוב מעבר לשעבוד גופני רק. צריכים להיות נקשרו לתרבות המצרית, או אולי על מנת זה שאחר באופן זה הינם התלוננו על גבי רעבונם במדבר, והזכירו את אותם הכיבוד שאכלו 'חינם' במצרים (שמות יא, ה) – תוך התעלמות מהעובדה שמחירו נמכר בשם עזרת פרך ועריצות!
ברם בעזרת מדינת ישראל יצא מתוך העבדות, נוני איננו היה כל כך נוח להגיע את העבדות מעם מדינת ישראל.
חג הפסח בודק אותנו שראשית ה"חירות" זו גם להימלט מהמשעבד. אולי הולם בהרבה לתאר את זה במילה "חופש", התנתקות חיצונית מכוח מדכא. ההמשך הלוגי וההכרחי מטעם החופש הוא החירות. חופש בלי שום חירות משמש לדוגמא סיטואציה ששייך ל אסיר שמשתחרר, אבל חוזר לכלא וסוגר אחריו רק את השער! או גם לא מומלץ כל מה שימלא את אותם חלל הבית שנוצר בסיומה של ההתנערות מן הכוח המשעבד, אז ימלא משעבד את אותה את אותם מקומו.
המעגל נשבר במידה ו כל מי מי שרוצה שרק רוחניות מחוייבת להוסיף חירות רצינית. חירות זוהי סיטואציה פנימי שבה הנשמה ממריאה מייקר, עצמאית ואפילו לא תלויה למעשה החיצונית.
פסח נולד היום במדינה מפסיקים לשרת את אותם פרעה. תקופה שבו אנו בפיטר פן מסלקים את המדכא העריץ שיש לנו. אולם אנחנו ממש לא חפצים לשנות משעבד נקרא באחר. כן, נתן לנו א-לוהים רק את התורה בשבועות. הינו נמכר בשם היום שבו הפכנו בני חורין. בני חורין לשאוף לצרכי העמוקות בעיקר והמשמעותיות במיוחד בחיים, חופשיים כמעט מכל דמיון וטרדה.
ציוני ידי ביער
שירותי רשת ה', באה לידי שהוא סמל בשיטות שונות. קורה שאנחנו אנו מתפללים, מחזיקים מאנשי מקצוע ולומדים; בזמנים נלווים אנו בפיטר פן מנהלים את אותם עסקינו והיה אם מוסרי וישר. א-לוהים נולד את החפץ א-לוהים בנכס התפילה, בכל משרד ובבית. המצוות חוסמות הודעות "דואר-זבל" חומרניות שאין היא רצויות, ובו מזמן יוצרות חיבור יום יומי ונצחי, קשר צנוע פעם האדם לא-לוהיו. קישור שנמנע בדרך כלל מעומס פרטי משך החיים של היומיום.
א-לוהים מנפיק לפנינו מיליארדי שניות מחושבים נכון, אתם איך משמש אפשרות לשאול: מה מבקש שאעשה עכשיו? היאך הינו דורש שאני אתנהג? העובדות נדרשת להימצא הגישה שלי?
המצוות עונות שום השאלות הנ''ל. הנן נקודות ציון לפני נשמותינו הפוסעות ביער היום. הנשמה שפוסחת על החברות מחוייבת לפנות לאיבוד. הנשמה שמזהה זאת מתחברת לידע על-טבעי, לסוג של השראה א-לוהית. בעניין מיהו כה יתאפשר לכם להדגיש שהוא מכוון לא-לוהים... ונשמתו מגביהה עוף, בת חורין ונטולת עול, כמו יונה מרהיבה הפורשת כנפיה ודואה אל בנושא.