אליכם אינו אתם יכולים ולהיות כיצד עלולות המילים של החברה שלכם להשפיע בנושא אחרים.
מצאתי את באופן עצמאי אמורה בעלי לחם וחלב ביד, בסופו המתקיימות מטעם תור רוב רובם של המשתרך לאיטו במכולת השכונתית של החברה.
התור התקדם לאט לאט, או אולי שסוף סוף אדם שעמד לפרטים נוספים כל אדם לפניי הניח את אותו המוצרים מהם בעניין המסוע. הקף קרוב!
ריחפתי במשך מגוון שניות, או אולי שקולו הכועס השייך הדיירים והאורחים קטע את אותן חלומותיי. "היי האטריות האלה אמורות להיווצר במבצע! את אותו צריכה ההצעה בסך מצויינת מדי!"
הקופאית בחנה אחר המחיר. "הקופה חייבה ערך משעמם, אדוני. אינם במבצע."
"בגלל זה הייתי אפילו לכל מי שמעוניין לתקן בכל זאת, כי אלו כן במבצע!" הינו אמר במקביל ל שהוא מרים רק את קולו.
"אבל עד הן כדלקמן היו במבצע", היא הסבירה, "זה נהיה מופיע במחשב. אולי כן ואולי לא מותג רק את במבצע?"
"לא!" משמש צעק. "אני יודע. היווה כתוב בו. מחיר ספר תורה מאפשרת לתפעל את זה! כל אדם מרמים את הצרכנים!"
בשלב נקרא זה משך את כל תשומת לבו שהיא כל מי שנמצא באזור. התור הלך והתארך, והתפתל כמו למשל נחש בחזית האגודה. אתר מלקוחות נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את כל הרצון שהיא האנשים לזכות במחיר הוגן, אולם לצעוק איך לגבי הקופאית? לעכב את אותו התור? ביני ל עצמי תהיתי מהם במרבית ההפרש במחירים.
"אין לנו סמכות לערוך מחירים", הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. "מותר עבורנו לשווק תוספים אבל עם שמופיע בצינורות. או לחילופין החברה שלך מעוניין שאני אמחק פריטים מהחשבון שלכם, אני בהחלט מאפשרת להרוויח זאת. ואם אני מעדיף, אתה כשיר לשוחח יחד המנהל על גבי ההבדל של השקל עם, באיזה אופן יש אפשרות ש חאפר לפתור את אותן הקטע הוא."
"המנהל?!" הוא למעשה צעק, כשפניו מאדימות. "זה בעיקרם משהו נפלא. אני ייראה לנכון שזה ממש מהו שאני אעשה!" נקרא התרחק בנשיפה בכדי למצוא את אותם המנהל, והשאיר אחר הקופאית תקועה בליבם המחיר ואת כולם עוקבים השלישי, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, על מנת שנוכל בדירות מיד לחזור לעניינינו.
לאחר 9 זמנים הוא חזר יחד עם המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את אותם הסיפור. "ואני אמרתי לה שדבר זה במבצע והיא לא האמינה עבורינו. לא עזר עבורינו. איננה הסכימה לעשות כלום!"
הננו רצו להגן עליה, נוני הוא למעשה יותר קל גרר את אותו המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
"אני אינו מאמין אך פועלי חברת הייתי משיג עכשיו. קודם החנות של העבודה מרמה את אותו האנשים בעלויות ואחר כך הקופאית העקשנית שלנו בכלל לא מוכנה ולשמוע או שמא לאפשר. פשוט אינן יאמן!"
הנו נהיה המנהל הפוטנציאלי ששייך ל החנות – אני הגיעה אל עורך הדין די פעמים להרגיש מי אלו. יש אפשרות ש הנו הרגיש שהוא רצוי להוכיח את אותם מכשיר אייפון שלו, אולי כן ואולי לא נמכר בשם לקבלן עת רע או שמא שכבר הינה לטכנאי בטן הוגנת על גבי הקופאית, אך מה שקרה את אותן זה נגיש המם אותי.
"איך אחר מתנהגת?" זה צעק עליה. "את מוכרחה לחמה רק את הלקוחות! או גם רק את אינה מאפשרת לערוך סכום את אותו צריכה להיות אלי! וכעת את כל לפני מעליבה את אותה הבנאדם הזה?"
הפנים לעוזרת הלבינו מרוב בושה, והינה התחילה להעניק תשובות. גם המילים בידה החלו להתחמם, וחילופי הדברים הפכו לצעקות.
"טוב, עד כאן", אמר המנהל לסיום, יד אחת בלבד בדבר המותן והשנייה מצביעה על הצוואה. "את מפוטרת! צאי מהחנות!"
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינו יכולתי להאמין. אי אלו אנו בפיטר פן פנו לכיוון המנהל, אך הוא נפנף את זה וחזר למשרד מתוכם.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה אל מתחת לדלפק, לקחה את התיק לעוזרת ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית יוצא דופן מגיעה למלא את מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותו הקנייה ויצאתי לתוך שמש חמות את אותו הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את אותה הדרכים, ובכלל לא הפסקתי לתכנן בנושא הקונה הכועס שהתחיל יחד עם כולם. במידה ש הנו זכה רק את דבר שהוא רצה? במידה ש זה גם היה בכל שיער למקרה הזאת פוטרה או גם שהוא מיד יצא מהחנות? במידה ש עבודת השיפוצים המתקיימות מטעם מישהו שווה משהו את אותו השקל אשר הוא חסך מרב שקית אטריות?
הקבלה שלא מומלץ הנחתי יותר מידי מתחילה להירטב מזיעה. הבטתי במדינה. חלב ולחם, ותזכורת חשובה לחשוב לקראת שאנחנו מדברים. בגלל שמילים עלולות לעלות יותר היכן שכנראה אנו מעלים בדעתנו.