לגבי מסקנות ותובנות בדבר אחדות ורצון מושלמת.

באחת במיטה, בתקופת השידור החי המתקיימות מטעם הבחירות המקומיות, אמר לנו ח"כ רצינית כבל: "תם עידן. עזרה ששייך ל המפלגות וכך גם ששייך ל ראש הממשלה, אינם משפיעה בדבר הבוחרים. לא כדאי מיזוג אחת בלבד הפוליטיקה הארצית למקומית, וטוב שכך". הייתי מעוניין לנסח רק את המשפט דבר זה הפוך: אבל הפוליטיקה הארצית אינם משפיעה הרבה מאוד בדבר המקומית, אבל הלוואי שהמקומית תשפיע בהרבה אודות הארצית. מצורפות איך למדנו השבוע?

ראינו שניתן לנצח ממסד אמין וחזק באמונה ובנחישות. שאם ראש היישוב לא טוב, קל מחליפים את הדבר. בעלי כל הציניות כלפי המערכת הפוליטית, הרבה מאוד אכפתיות ואנרגיות מרשימות ששייך ל בני זוג יכנסו לידי סימבול השבוע, אפילו של המפסידים (למשל בראיונות ההפסד של אסף זמיר בת"א).

התפתחו קיים קואליציות מרתקות. תעמולה אנטי־חרדית ואנטי־ערבית זכתה להמון חשיבה תקשורתית אולם ממש לא גרמה להצלחה מסחררת בקלפי. וממש בצמוד, מתחת לרדאר, נכרתו בריתות עומק ורוחב משמעותיות. דייו לראות מקרוב את אותה הקואליציה החרדית־חילונית־ימנית־ שמאלנית סביב עינת קליש־רותם בחיפה, או לחילופין שיש את אותם מומחי הליכוד, העשייה והבית היהודי שהמליכו שוב את אותה אלון דוידי הפופולרי בשדרות.

למדנו שהרבה ישראלים כה מאושרים מראש לונדון החדש שאיתם, אם כדי באופן זה שאיש איננו רץ נגדו. נולד קרה פעם באבן יהודה, גבעתיים, מבשרת ציון, מודיעין־מכבים־רעות, מעלה בעלי גוון אדום, נחל שורק  תמלול שיחות . כדאי לדאוג לרחובות, ביקום ראש לונדון הינו ח"כ לשעבר השייך ש"ס, רחמים מלול, שמוכיח שאפשר להיות באופן ראש עיר חרדי אהוב ואין זה סקטוריאלי.

הסיבוב  תמלול ישיבות  היווה יקר, סובלני, אפילו מרגש. אלקין, ברקוביץ, דייטש וליאון חרשו אחר לונדון בפאנלים מעורים כמו למשל להקה דרושה סופר, בשיח פתוח ומלא כנות, נטול קרבות אחת המגזרים. עבור 9 זמן ניכר, בחוג אזור, ניסו כמה מהנוכחים למשוך רק את אלקין להדגיש אתר אנטי־חרדי. "התפקיד שלי איננו שנריב אנחנו על אודות בו עוגה", ענה. "התפקיד שלי הינו לזרז אחר העוגה לצורך כולם". יחד עם זאת הינה בהחלט הטקטיקה מטעם מקורית בלוך בבית־שמש. אינם להצית מלחמות דת בשכונה אלא גם לבדוק מומחיות על חשבון בכלל האספנים. וברקוביץ? "אני אינן מועמד החילונים", אמר במפגשים יחד עם חרדים, "אני מועמד הירושלמים". חבל שאי־אפשר להמשיך במפגשים האלה עם תום הבחירות.

יוסי דייטש, כמו למשל, ממש לא ניצח בקלפי, אך ניצח בשיח האותנטי שיצר. משמש עצמו אמר לי השבוע איזה סכום נהנה מהמסע הסוציולוגי זה בהחלט, שניפץ הרבה מאוד סטיגמות בהרבה הצדדים. "אני כאן על מנת להיפטר את המחיצות והסטריאוטיפים", הצהיר בשידור הפייסבוק החי שעשה משוק מחנה יהודה, "אני רוצה להוכיח שיהודי הנמנה על המגזר החרדי עלול לקרני גשר". במפגש בשיתוף בני נוער בנחלאות שמעתי אודותיו לרוב, עם סיומה של שהקהל התלונן לגבי תדירות קווי הלילה: "אני מכבד את אותו צבור החיים שלכם ואפילו לא אתן לפגום בכם, ברשותכם ולהיות בפתח רצויים".

היכן השיח המתקיימות מטעם לפיד ושל ליצמן, ואיפה השיח המתקיימות מטעם ברקוביץ ושל דייטש? יש עלינו לפוליטיקה הארצית מהו להוסיף.

הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".