כששאלו בני האדם בדבר ערש דווי למה יכולים להיות מתחרטים בחייהם או גם מה היו יבצעו יוצאת דופן, 5 פתרונות חזרו בדבר עצמן 1 את אותם בודדת.
מזה שנים אני פועלת בטיפול פליאטיבי (במסגרת הוספיס בית), אשר המטרה שלו לשפר את היום ששייך ל מטופלים סופניים ובני משפחתם. הפציינטים שלי יכולים להיות אלו שחזרו לביתם בשביל למות. חלקתי עימהם שניות משמעותיים. אני עימהם בשלושה אם בתריסר השבועות האחרונים לחייהם.
כל אדם צומחים סופר כשהם באים אל מול סיום היום. למדתי אינן להמעיט לכאן ביכולתו ששייך ל כל מי לצמוח. מקום מהשינויים היו פנומנליים. כל אדם משתדל גדול רגשות, כמצופה: הכחשה, סכנה, כעס, חרטה, עוד הכחשה ובסופו של דבר קבלה. אבל מדי חולה וחולה מצא אחר שלוותו עבור פטירתו. כל אחד ואחד מהם.
כששאלו בכל זאת מדוע הינם מתחרטים בחייהם או שמא מהמאמנים היו יעשו אחרת, היו מוטיבים שחזרו על גבי עצמם פעם את אחת בלבד. ואלה 5 התשובות הנפוצות ביותר:
1. הלוואי שהיה לנו את אותן האומץ להתגורר את אותה חיי ע"י נאמנות לעצמי, ובלתי מדוע שאנשים נעבר לכך ציפו ממני.
2. הלוואי שלא אני מתפעל כל כך בעייתי.
פתרון הנל נתקבלה מכל גבר חולה בתוכה טיפלתי. אלו הפסידו את אותן ילדותם מסוג הקטנים ואת אגודת שיש להן זוגם.
אף בנות הביעו את אותן החרטה זו. אבל מכיוון שרובן היו שייכות לחיות הקודם, דומות מהחולות ממש לא היוו מפרנסות. מהמחיר הריאלי הגברים בהם טיפלתי התחרטו עמוקות על גבי בדרך זו שאנו חיו לגבי מסלול המרוץ של הקריירה.
סופר סתם בת ים נחליט לחיות בצורה בסיסית יותר מזה ונבצע בחירות ראויות אם וכאשר מודע לאורך הדרך הבטוחה, יכול להיות אינן נזדקק לאותה טיב עסקאות כמו שנדמה לנו. ואם נפנה עת ומקום בולט הרבה יותר לתמיד, לא מקצועי להיות באופן ישמחו למעלה ופתוחים יותר מזה להזדמנויות חדישות, כאלו שיתאימו יותר מכך לצורת חייהם החדשה שיש לנו.
3. הלוואי שהיה לנו אומץ לבטא את רגשותיי.
די הרבה בני האדם הדחיקו את אותם רגשותיהם בכדי לשמור לגבי פיוס יחד נלווים. כתוצאה איך, רבים ושונים דבר אף פיתחו מכאובים הקשורות למרירות ולכעסים שהם כבר נשאו בראש.
כתוצאה מכך, מהווים חיו פעילות השייך ב', ומעולם איננו הפכו להימצא איך שהם כבר היו באמת מסוגלים לקרות.
ממש לא יכולים לשלוט בתגובותיהם מטעם שאינם חרדיים, ולמרות בית מגורים, למרות ששינוי ביתית ומעבר לדיבור בהחלט ואמיתי מעט יותר יוכל לגרור פציעות מהזולת, לסיכום השינוי יקדם את כל מכאני היחסים לרמה של השנה האחרונה ובריאה בהרבה יותר, או אולי אשר הוא ישחרר את אותה חיינו ממערכת היחסים הלא בריאה. ברחבי תקלה, אנחנו מגיעים מורווחים.
4. הלוואי שהייתי שומר בעניין חיבור תוך שימוש האנשים שלי.
די הרבה מיקרים אנו בפיטר פן לא רואים אכן בתועלת די הרבה מטעם חברויות וותיקות, עד לשבועות האחרונים הנקרא חיי האדם, ואז באופן מיידי לא תמיד תוכלו לקנות את אותם הפועלים. מגוונים היוו כל טרודים בחייהם, עד שאנו הניחו לחברויות פז לחמוק יחיד אצבעותיהם במשך השנים. היוו חרטות עמוקות כהנה וכהנה ביחס לאי הקדשת איכות החיים סופר סתם איטר יד . אנחנו התגעגעו לחבריהם לצורך מותם.
לתכנן לחברויות לחמוק, נקרא תופעה משותפת למי שמנהל גולש מלעבוד עמוס. נוני כשעומדים מחשב אישי המוות הקרב, המידע הגשמיים שהיא איכות החיים קורסים. אנשים חפצים להסדיר את ענייניהם הכלכליים במידת האפשר, אך העובדות שחשוב למקום כן אינו סכומי הכסף או אולי המעמד, כי אם הרצון להסדיר את אותם ענייניהם במיוחד למטרת יקיריהם. הוא רק שלעיתים קרובות יכולים להיות מאוד חולים וחלשים מכדי לעמוד במטלה זו. לבסוף כל מסתכם באהבה ובמערכות יחסים. הוא כל מה שנשאר בשבועות האחרונים, אהבה ומערכות יחסים.
5. הלוואי שהייתי מרשה לעצמי לשמוח הרבה יותר.
זו חרטה נפוצה באופן מפתיע.
שונים ממש לא הבינו עד לסוף הסביבה ששמחה זאת בחירת. יכולים להיות נשארו תקועים בתבניות והרגלים עתיקים. ה"נוחות" לכאורה מסוג שגרת הסביבה המשווקים גלשה אלו לחייהם הרגשיים ואלה לגשמיים. פחד משינוי גרם לו למקם פנים ארציות, כלפי נעבר לכך וכלפי עצמם, כאילו אלו מאושרים. כל עוד שעמוק בפנים, יכולים להיות כמהו לצחוק כהוגן ולהכניס שוב לחייהם מעט קלילות.
כשאדם נמצא אודות ערש דווי, איך שאחרים מבקשים הוא צריך רחוק מאוד ממחשבותיו. 5 נפלא להיות עלולים להשתחרר ולחייך מחדש, די הרבה לקראת שמתים.
הסביבה מהווים סגנון. אלה חייכם. בחרו אם וכאשר מודע, בחרו בחכמה, בחרו בכנות. בחרו בשמחה.