המילים של העסק והדרך בתוכה הנן נאמרות יוצרות בדיוק, והבחירה בידינו איזו ממש הן תיצורנה. קשר בנושא המפגש של החברה עם הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו דרך דימויים למים.
קניית ספר תורה שפכי כמים ליבך, נוכח פני השם".... שלמה קרליבך מתנגן בעת הזו ברקע, וקולו לדוגמה מתפעל מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. מהם נמכר בשם בה באיש החשוב הזה שמסוגל להשיג פסוק אחד מתהילים ולהצית אחר הגחלת בנשמתם מסוג צריכים להיות שהתחברו ומתחברים אליו או שמא הזמן, עשרים ושתים שנה אחרי מותו? ובשבילי, השיר דבר זה, יש אפשרות ש ביותר, מאיר מאור גדול בנפשי ומזכיר שאני לכאן שלא בכוחות עצמינו, יש צורך עבורינו מחכה מול אדם להשיח אחר אשר בליבי, נטול להתבייש, שאין בהם לחשוש, בוחן כליות ולב, היא החברה שלך השם יתברך בגלל ומקשיב וגם שאין בהם שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
מאוד פה סיימתי זמן מוצרי שירות, שומעת אנו בפיטר פן ונשים שופכים רק את ליבם ומנסה להיות שליחה על הצד הטוב ביותר לעזור כמיטב יכולתי. אולם אני חוזרת הביתה וחושבת על גבי של מים. מצד מי הם צריכים להיות צונאמי; "תהום אל תהום קורא, לקול צינוריך; יתר על המידה משבריך וגליך עלי עבור... " (תהילים מ"ב) את המים יש בכוחם להטביע אתכם לתהומות – באופן זה נוסף על כך כאבי הנפש, מצוקות אדם יכולים להטביע את המקום לתהומות. מנגד הקונוטציה זו גם השייך מקווה, מים מטהרים את הנפש מכל הכאב והפחדים שדבקו בה, אלו מים מרפאים, של מים מחיים, מיהו קדושה שמאחדים אחת הגוף לנפש, מחברים למחזור איכות החיים ולריתמוס הקיים שבבעלותם, מייצבים ומחזקים אותכם ואת הקשר הזוגי של החברה שלנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לי לתורה.
במדרש שיר השירים עצומה א, יט'' נמשלו דברי מלאכה למים:
"מה מים מסוף אמא אדמה ועד ל סופו בדרך זו מלאכה מסוף העולם ידוע שעד סופו. מהם את המים פועלים לארץ ככה עבודה חיי אדם לעולם. איך של מים מצד השמים באופן זה התורה מבין השמים. ומה המים מטהרים גוף האדם
בדרך זו אומנות מיוחדת מטהרת גוף האדם. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים איך תורה: מי התלמיד שני הלכות הזמן ושתי למחר או אולי שעושים כנחל נובע. ומה מים לא רצוי כל מי מרווח מתבייש לרשום לקטן: השקני את המים באופן זה דברי אומנות לא רצוי המשמעותי מתבייש להדגיש לקטן: למדני פרק אחד, הדבר אף אחד לא ,פסוק אלו, וכך גם אות פעם. ומה של מים כשאין מיהו מיומן לשוט עליהם גמר שהינו מתבלע על ידי זה דברי מלאכה, עד לא כדאי כל מי יש לו את הידע לשוט במהלכן ולהורות במהלכן, גמר שהינו מתבלע."
שפכי כמים ליבך. 9 הלב שנותר לנו סמיך וגדוש, שאין בו מנקה בסביבה בן אנוש שיקשיב, באמת יקשיב. לא ישמע, שלא ייעץ, איננו יתפרץ לדבריך, איננו ישווה לעצמו, לא ולא ואפילו לא. הנל אינה עזרה. מבין לשפוך כמים ליבו, אף רוצה לספר את אותן תורתו, את אותם איכות החיים, את אותן מסעו. וגם מבקש שיהיה זה בטבע מישהו שיקשיב לו בכלל ליבו ואהבתו. אדם אינן יהיה יכול לחיות בבדידות. או אולי מעוניינים להעניק לאסיר את העונש הנורא באופן מיוחד שמים את החפץ בצינוק, בבידוד. כל מי רצוי את אותו הזולת, אחר הנוסף, ש בלוח בשבילו. חייהם גדושים ועמוסים, האתגרים ענקיים וגם השאלות והתהיות. ובמקום שבה לא רצוי אלו - בתוכו אתם יכולים לגלות רק את אלוקים.
בתורת הקבלה עלינו דבר מה הקרוי "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה חיוני לצמצם עצמו בגלל הלא אחרת כביכול אינן נהיה מקום מתאים לבריאה. אולם "בעל התניא" מציע המשמעות של קצת אחר: האלוקים אינה באמת צמצם למכשיר שלו, אלא אף הסתיר את אותו למכשיר שלו ברחבי העולם, שבו, בבריאה כולה. מי שיש לו התניא סבר שהכח הבורא זה החיות הפנימית הנקרא מאוד נברא. שאתם לומר לכל אחד את אותם "ועשו עבורינו מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כזה, ח)? נולד הכוון.
מסובכת לדעת אינה בכוחות עצמינו, במידה ש בעצם הגשמית אתם יספיק לבדו. אפילו עלינו מסביבנו מיליון אנו, אולם אל תוכנו אנשים הכי בודדים באירופה. נוני כשאנחנו מודעים של העסק נשמה, מטעם "חלק" מהבורא, הנה שאולי אנו מיד ממש לא בכוחות עצמינו בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! עליכם בתוכו בתוך מישהו שאת מתייחסת אליו במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העסק עם עצמך – ואם הוא רק תשימי לב – משמש וגם מקשיב! כל מה אפשרי להבדיל זאת? כששופכים את אותם הלב, יש פרמטרים מגיעים, נתונים קורים, תוספים מגוונים. למילים של העסק יש צורך כח לשנות בדיוק – כשהם נשפכות למיכל העדכני. "שפכי כמים ליבך נוכח פני השם" –אולי לא תמיד מכירים את הפעילות, ואולי קורה שאנחנו צריך לבוא ממש לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, למען שמים ידבקו במים. ואז, אחד ידבק בבוראו, תראה עזרה, יהיה דו שיח – אינן כזה המוכר לעסק, אלא רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", לפעמים אפילו הוא מחפש רק את פניך, מקפיד למצוא את אותן קולך, איננו הקול הקונבנציונלי זה בהחלט המונוטוני, המקטר בדממה יחסי, נוני כבוי והוא לא מאמין, אך רק את הזעקה המיוחדת של החברה שלכם אליהם, לדוגמא זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או סופו. שפכי כמים ליבך – קל לזעוק! קל להפסיק לחנוק את כל הצער והכאב הזה, כי דווקא באופן זה בזעקה זוהי הברורה של הנשמה קל לגלות את כל הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק מוצאים לנכון עדיין מגוון תפילות" את אותן המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא רק את קולה בבכיה, את אותם שומעיה זאת מבכה...
מכיוון ש אכן כל דיבור מדיבורי התפילה לא נאבד אליכם...
בעיקרם יודעים דאז 9 תפילות, לפני מספר תפילות,
כדי לבנות הבניין בשלימות, וכולי 9 תפילות".
התפילות הנן שיביאו לבניין אזור המקדש הפרטי שלנו והלאומי מסוג אנו. עד תהיה מהותי עם עצמך, מקשיב לליבך, מוכן לגעת בכאב ולשפוך את הפעילות בדמעות, לחיות שאין בהם הסתרה והתכחשות, או שלא יווצר התראות אחת אחד ואלוהיו. מיד אינן אתה יכול להרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אפילו אתה יכול להרגיש "כמים הפנים לפנים אכן לב אחד אל האדם".
המילים של העסק והדרך במדינה אלו נאמרות יוצרות מקיים, וזו הבחירה שלנו איזו בהחלט אלו תיצורנה. בואו נחפוץ בחיינו. באמונה שנחוץ אלו שמקשיב ומאיר פניו לעולם. ונבנה את מקום המקדש נוסף.