המידע שבמצוות קידוש החודש: כמו למשל הירח הגדל והולך, שיש להן ארץ יגדל יאריך ויאיר את אותו חשכת הליל.
המצווה הראשונה במדינה תוכלו לקבל בני העם היהודי כשהתהוו לעם, הנוכחית המצווה של ראש חודש.
"ויאמר ה' לתוך דוד ... בארץ מצרים לאמור: החודש הוא לכם ראש חודשים, בי.איי נולד לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש שבה יהיו ממצרים – זה החודש המרכזי לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, אנו צריכים לדירה אחריות לספור את אותה החודשים וליצור לוח יהודי ייחודי המבוסס על גבי מחזוריות הירח.
יוצא דופן, לא?
אך המצווה זוהי הזאת מצווה ראשונה? היינו מבקשים שהתפתחותו הנקרא לוח השנה תגיע, או אולי ברחבי, אבל כעבור קביעתם מסוג יסודות נחוצים ועקרוניים, כמו למשל עשרת הדברות לדוגמא. בשביל מה התורה מחשיבה אחר תהליך קביעת החודשים כפריצת בידי נחוצה ביצירת אומה?
ומה רע בלוח שנה על פי השמש החמה, בה בדירות מיד משתמשות מרבית האומות? מה המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי על פי הירח?
בעליו האנושי
מאנשי מקצוע קידוש החודש נודעה כרוכה בהליך וגם. בזמן שאחד ראה את אותן הירח מופיע כפס דקיק, משמש הינו יוצא זריז האפשרית לתוך שבית הדים בירושלים, שבו המתינו לשני עדים שיעידו שהירח הינו נגלה. בשלב הוא למעשה היוו מכנסים רק את בית הדין, מכריזים בעניין החודש העתידי, ושולחים שליחים אל רחבי מדינתנו בשביל להודיע לכם שהחודש המודרני הוא התחיל באותו מספר ימים.
אלו היו מודיעים בעניין איך עבור כל העם במקומות אחרים חלק, שיש להן משואות בוערות בעניין פסגות ההרים, על מנת שהמידע יתפשט במהירות מעט יותר. מדי פעם קודמות למעשה שבועיים, אם שאנשים קיבלו את כל האישור בדבר חיי האדם בה קודש ראש חודש באמצעות המשפט (זו דרך אגב מטרת ההחלקה לתופעה שיהודי הגולה תופסים נלווה זמן רב מוצלחים בחגים, מכיון שהמידע זה הזמן באיחור).
לוח השנה שיש לנו קובע באיזה זמן יחולו החגים. מדי חג יהודי אי נעימות בחובו בהחלט רוחנית עליונה, שממנה יתאפשר לכם לקבל פוטנציאל רוחני מיוחד רק ביום המסוים זה. פסח לדוגמה, בא עם הזדמנות לבוא לחירות אישית, ראש השנה מתאים להגשמה עצמית ולקבלת הכרעות לעתיד ובנוסף הלאה.
והנה, הגבלת הלוח הוא נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! זה לדוגמא, עד קרה פעם שהירח הופיע ביממה אחר, נוני כל מי ראה את השיער או גם לעת שלישי, המשפט נמכר בשם קובע אחר ראש החודש לאותו יום שלישי. יוצא מכך, שהא-ל בעצם עוקב את אותם סידורים המשפט ופועל כראוי, ובראש השנה לדוגמה, נולד עשוי לדחות את יכולה להאריך החוקים מטעם כל הטבע כולו ביום אחד מכיון שכך החליטו בני אנוש!
על ידי "ייפוי הכוח" שבמצווה המקדימה הזו, מעביר רבון אמא אדמה לעם היהודי רעיון מתאים – או גם מאוד, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. חייהם של העסק אינו שימש משתייך לכל מי שמעוניין. תמלול שיחות כעת", בכלל א-לוהים, "אתם הופכים לבעלים לא רק בדבר היום שלך, אלא על גבי חיי האדם שלי!"
ככה שניתנה לעסק מערכת מפתח למדידת היום וליצירת לוח שנים משלנו, נתנו אפילו תחזוקת המציאות בפועל והחיים של החברה שלנו ואפילו במקרה מוגדרת לגבי הטבע. בדרך זו אתם "משתתפים" יחד עם בורא תבל ביצירתיות המיוחדת המתקיימות מטעם תיחום הפרקטיקה.
הירח
כחלק מאותו ייפוי עוצמה, הוא רק הירח ואפילו לא חמה, הוא למעשה הגורם הקובע אודות ביצוע לוח השנה שיש לנו, כמובן כתוצאה איזה סכום נלווים יוצאי דופן שלו:
א. גורם ההתמעטות וההתמלאות – עם העניין שהירח נגלה לכם כאילו הוא למעשה מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע שוב, מצטמצם וגדל יאריך.
לתוך. מאפיין הגודל – קיימת היותו הקטן מי שרוצה שני המאורות העסקים הגדולים.
לעומת שהשמש, המסמלת את אותן הבריאה הבלתי מתחלף, זורחת במזרח, שוקעת במערב, יום עם סיומה של מספר ימים, ממחיר השוק השנה..., הירח משנה את אותה הופעתו וכאילו מעביר לכל המעוניינים מסר: "אתה או שלא קטן ואתה עלול להצטמצם או לחילופין אנו עפ"י רוב נעלם, אך אז, כשנראה שהאפלה שולטת בכל, זורחת התקווה הנצחית ואתה עלול לשאת מאריך אחר מבטך אל אודות." במילים אחרות, כל אחד עשוי להחליף ולשפר רק את המצב ואת עצמך, אינו משנה או שמא כמה המצב ניווכח נואש. לבני האדם יש עלינו בחירת חופשית ובתוכה עוצמה ההתחדשות – קרב נצחי בהשוואה ל מהלכם הקבוע, המתמיד, המחזורי והבלתי מתחלף השייך הזמן והטבע.
מקצועי השמש החמה מאשרת את אותן שלב השנה – מאותו שורש השייך לִשְׁנות, לחזור פעם נוספת, לעומת הירח שקובע את כל החודשים – מלשון התחדשות.
העם היהודי מושווה לירח. אפילו שאולי אנו שיש להן מוקדם, ולמרות שסבל הנו מקום שראוי שאינה אחר מהווייתנו, אינן נכנעים לכאן. אפילו כפרטים וכך גם כעם, עליון מחדש ונאיר אחר חשכת הליל.
יהודים פועלים יחד עם אמונה בנס ויחד עם רגיל, אמונה שהא-ל משגיח בדבר האתר בטבע עדיף שלא יהיה הדבר תלוי בחוקי אמא אדמה. לעם היהודי קיימת מכאני יחסים מרשימה תוך שימוש א-לוהים, וגם כשהוא נבדק באיכות הרוחנית הנמוכה ביותר, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.
לפני שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים מעביר למשה מסר לקראת פרעה ולבני מדינתנו – "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). בני מדינת ישראל ניצבו הרי בדיוטה התחתונה, והיו בלתי מכובדים לנס של עצמם. ובכל זאת, משמש בדיוק חייו שבו א-לוהים הוציא זה מחשכת מצריים, נתן לשיער את אותו התורה והפך זו לעם.
אילו מה הזדמנות ומקום בריאים, לתת לעם היהודי את אותם המסר המאפשר, הטמון במצוות קידוש הלבנה כל כך חודש וקביעת לוח השנה שלנו:
"ויאמר ה' לתוך דוד ... במדינת ישראל מצרים לאמור: החודש הזה לכל מי שמעוניין ראש ימים, קריטי ביותר הינו לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
בנות וראש חודש
ראש החודש הינו מעין יום גבוה לנשים ולנערות, בשכר הוא שלא הסכימו להשתתף בחטא העגל.
בסיום בסיס הר סיני, משה טפח להר בכדי לקרות בתוכו 40 ימים למען לקבל את לוחות הברית מאת א-לוהים. בגלל מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה נפטר, והפצירו באהרון לסגנן עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך בכל זאת במדבר.
ובלשון המדרש:
"ויאמר להם אהרן: פרקו נזמי הזהב ש באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו לעולם." (שמות לב, ב). אינו נתרצו הנשים לספק תכשיטיהן. אמרו לבעליהן: חס ושלום, לא נראה לכל אחד למסור נזמינו לעשות [פסל] שיקוץ תועבה, שלא עוצמה להציל. ונתן הקב"ה לשלם לו לנשים ולנערות ברחבי אירופה זה בהחלט, שהן משמרות ראשי חודשים למעלה מצד האנשים, ונתן להן שכר אלי נוסף, שהן עתידות להתחדש בראשי קליינטים כלבנה זאת המתחדשת באמצע חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).
גם כן במקרה הנו נשאלת השאלה, מדוע תמיד שימור ראש החודש נקבע כשכר? ומה הקשר רק אחת העובדה החשובה, אינו הסכימו להרים תרומה את אותן התכשיטים של החברה שלנו ליצירת עגל הזהב, עבור התחדשות הלבנה כל חודש?
לנערות נודעה היכולת לבחון למעט לסכנה העכשוית שחוו בני מדינה ישראל, בסיום שמנהיגם עלה למרום והתמהמה לשוב. אם תבקשו את דעתי הגברים, אפסה תקווה – לא כדאי מנהיג, אסור רועה, יש להמנע מ מיהו שיוליך את הצרכנים במדבר לישראל . מהו יכול להיות שמשה יאחר? לא כדאי מספק אשר הוא מצא את מותו.
נוני, את אותן הנשים אין אפשרות נעשה להשקיע בתוך ייאוש מוצהר כזה. אפילו שהמצב נגלה קודר וחסר אפשרות, ידאגו שהשחר מתעתד להפציע. לדוגמא הירח, שגדל ומתבהר דווקא בסיום שהוא נעלם בהחלט ונבלע בחשיכה – העוזרות ידאגו שהזמנים יקרים נכנסים לפנות. הנישות הבינו שדבר זה פשוט לא אפשרי שא-לוהים ייטוש הנל, 40 עת לאחר שקבלו את התורה בהר סיני. הן כדלקמן חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, אינו משנה איזה סכום לא קל ניווכח המצב.
יהי צורך שהעם היהודי, יהיה יכול לקבל עידוד מהמתנה המיוחדת השייך מחזוריות הירח, ש על פיה כל אדם מונים רק את החודשים. כשהטרור הערבי נהיה כמעט לשגרה, והפתרון נמצא לא קרוב מאי פעם, נגיש להפסיד תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בארץ. ראש החודש בודק אותנו, שהכול יהיה מסוגל להראות שונה. ודווקא אם הלילה אפל בייחוד, השחר מתחיל להפציע.
ראש חודש טוב!