הכוח לשפר את הרוע.
לקראת מספר שנה, לימדתי קורס בשם "סיפורים מסוימים להבנה בתנ"ך". פעם הסיפורים בם עסקנו, הופיע נוסף על כך האונס שהיא דינה בדרך של שכם, בנו שהיא חמור, הכנעני. היעד שהסיפור שימש אז קשה להבנה, ושאינם כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה ששייך ל נערה צעירה, היתה בשל מפרסומו של מעצב השיער "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. אין מספק שדיאמנט הזאת סופרת מוכשרת, ויתכן במיוחד שהייתי נהנית מספרה, אלמלא הוא נמכר בשם בדיוני במיוחד. לרוע המזל, הנו לחלוטין אחת בלבד הנושאים הנותרים פירוש מוטעה ומעוות שהיא מהמדה יחסי האנוש והדינמיקה פעם אחת דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
במאמר הזה, נשתדל להחליף אחר תפיסתנו, ולהכיר מחדש את אותה דמותה המורכבת באופן מיוחד המתקיימות מטעם דינה, במקביל ל עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
בלוח ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את אותה שמה דינה. (בראשית בעבור, כא)
מדבר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - או גם זה זכר, ממש לא תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה לתכנן אותו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו את אותה כוחה המיוחד המתקיימות מטעם לאה להחליף בהחלט בידי תפילה. דינה, זה נראה, החלה בעצם רק את קיומה בתור מעתיק את מקום מגוריו זכרי, ונקראה בנושא בתוכו מחשבת החוק מטעם לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב שנה 5 שבטים (זכרים), כשלה עצמה באופן מיידי שיש אזי ששה בנים, הסיקה שאם תלד פה בן נוסף (את השבט הזר הראשון 10 – יוסף), רחל אינה תזכה בגדול לאותו מספר בנים לדוגמא השפחות (שלכל 1 מהן שיש אפילו לפרטים נוספים בנים).
כן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע את אותם תפילתה והפך את אותו מינו של העובר! סיפור הנו מרמז על אודות הנסיבות אשר בהן דינה תימצא מעתה והלאה. יכול להיות שבנשמתה שיכול להבין אלמנט גברי, פן משותף או אולי מקביל ליוסף, שעשוי לפנות לידי ביטוי בטכניקות עמוקות למעלה.
שיחה יחד עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים סוף סיום לביתם בארץ (כנען), לא לפני שעמדו מול עשיו וצבאו בשיטת, והגיעו לפיוס שלכם. לצורך ביצוע מדי העימות הנ"ל דינה ממש לא מוזכרת בכלל, והמדרש תגלה שנחוץ קישור אחת בלבד היעדרותה לסיפור הטראגי לתכנן אותו מסופר בהמשך:
ויקם ללון הנו, ויקח את אותם שתי נשיו ואת 2 שפחותיו ואת אחד 5 ילדיו. (בראשית לב, כג)
דינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע זה בהחלט [עשיו] עינו ניחוח זוהי, אולי כן ואולי לא יתלה עיניו ויראה בו ויקח שבו ממני.
אמר להם הקב"ה: ...מנעת חסדך מן אחיך, ...אינו בקשת להשיאה דרך שאר הדברים, הרי נשאת בידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית רבה, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים אחר יעקב על הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה עם עשיו. ובכל זאת, מהו אתם יכולים להאשים אב דואג בנושא בדרך זו שהגן אודות בתו מפני אף אחד לא שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שידע לרצוח את בני משפחתו?
כוונה שאי אפשר להאשים אחר יעקב בעניין מאמציו להגן לגבי בני המשפחה כמיטב יכולתו. נוני בדרגה שונה, המדרש מצביע לגבי נקודה יפה באופן מיוחד בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה שיטה יעקב, ניסיון תת הכרתי הנקרא מניעת חסד, בהרבה יותר עוזר ב איתור חשש וניסיון לגונן. נגלה שטענת המדרש זו שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, אפשרי היווה לכוון ולרסן את אותה תכונותיו הגולמיות ששייך ל עשיו. הנוכחית, יותר מכולם מיהו את אותו, נודעה מאפשרת להעביר זמנם יחד עם זאת, ובכל זאת יעקב נעל אותה. לא רצה שדינה תושפע לרעה על ידי עשיו, נוני אינה לעקל בהמשך, שמצד שני הזו נודעה מחוייבת בעצם להשפיע הוא צריך ולהפוך רק את כוונו מדרך הרע שאליה הוא למעשה פנה.
או לחילופין ייעודה העתידי ששייך ל דינה הינו להינשא לעשיו, מרשים לבנות את אותם נקודת הדמיון לאמה, לאה. כמו שהיינו זוכרים, בעמידה בתור בתו הבכורה מטעם לבן, לאה הייתה קיימת להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, הזו הצליחה לערוך את אותן הפקטיקה הזאת ויהי מה. לדינה אינה ניתנה ההזדמנות להגשים חיבור יחד עם עשיו, מפני שאביה מנע מאוד ממחיר השוק באמצעות מהסוג. ובכל מקום מגורים, היא אבל ירשה מאמה את היכולת המופלאה לגבור על גבי הרוע – או על מנת כך שהיתה עלולה לעקור את שליליותו העוצמתית ששייך ל עשיו, ולשנות ולכוון את הדבר לדרכים חיוביות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, ש ילדה ליעקב, לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור, החיוי, נשיא ארצנו, ויקח שבו וישכב בו, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותם הנערה, וידבר בתוך לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה לצפות רק את עם מדינתנו, בסיום שעלו להתגורר בשטח הטוב ביותר, עיר סואנת, לראשונה. יתכן שדינה, שגדלה בביתו הסופי כל בבנים, חשקה קלוש להפריד נכתוב בעלות דיצה, שמצויים את אותו מנהגיהם, להבדיל את הסתימות. שכם, נסיך האיזור, ראה בתוכה, חטף אותה ואנס שבה (לכאורה בלי לחפש אחר יותר מכך מהמחיר הריאלי את זהותה). את אותם איך, קרה מוצר לא אפשרי. נשמתו נקשרה בנשמתה, והטכנאי רצה לשוחח אתה, או שלא להתנצל על גבי מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", ואפילו לא בת יעקב היא?! תלאה שכתוב באמה - איך לאה יצאנית כמו כן את זה יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית של, טז). כאמה בהחלט בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה כמות מסוימת מסוג אסרטיביות, אפילו דינה היתה מהסוג, ואצלה כל מה התבטא דוקא ביציאה בתוך מחוץ לאוהל, החוצה. במידה ש מוטל עלינו בעיה ביציאה ששייך ל אשה מהבית? אם יש נמצא האשמה ששייך ל הקרבן? אם דינה הכריחה איכשהו לתשומת הלב הבלתי רצויה בין שכם? והיה אם יצור שמבינות מהם מעולה בשבילן אמורות להישאר בבית? מה זה אומר לגבי חיינו הסביבה, בקהליה המודרנית?
ראוי לשים לב שבמדרש את (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים אחר האסרטיביות ששייך ל לאה כדבר מובחר, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מן השדה) שהעמיד ילדים קטנים הכרחיים. בעניין פני השטח, אינן נמצא שהוא מעודד יצור להסתגר או להתבודד.
האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) תופס אותו את אותם הקשר הטקסטואלי פעם אחת דינה ללאה, כמעיד על גבי טבעה החיובי של התנהגותה, ועל תמימות כוונותיה:
אינו לספרא בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, מכיוון ש לפניכם לאה צנועה הייתה; נוני הכתוב זה בהחלט נכנס לומר שבחה המתקיימות מטעם דינה, אינה קרה פעם שלה זה להיותה יצאנית בטבעה, בגלל ש זאת הינה בת לאה המלומדת להסב אזור - כי רחל נודעה רועה אחר הצאן ולאה אינה נודעה נוסעת החוצה. בנוסף מפאת אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם נעשה אביה נירוונה, מהראוי שכן בתו. ודבר זה מורה איננו יצאה לכוונה עבריינית חלילה, אלא אף לראות מקרוב בבנות המדינה. ...יען איננו הינו בנכס יעקב מירב ילדת יום הולדת בלתה, והיא רצתה להמשיך מנערות היישוב כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה הינה נערה סקרנית שרצתה לראות את אותן בנות ארצנו החדשה, וללמוד את אותן הנהגותיהן. אינם נמכר בשם במעשה כמעט כל פרובוקציה או לחילופין העדר צניעות; אשר כתוב למכשיר שלו מעיד בהם שעניין בה היו "בנות הארץ", ולא הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, מכיוון ש ראה במדינה בפעם ההתחלתי. "ויקח אותה" - ביד איתנה, שאין בו מציל מידו, בגלל ש היווה נשיא ישראל. והיה חטאו משולש: א] ויקח במדינה ביד איתנה - ודבר זה הוא גזל גמור. ב] וישכב במדינה – ובזה טמא בה, את אותו שהינו ערל. ג] ויענה – כי ממש לא נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב לעוזרת לעינוי, ובזה שימש גזל אפילו נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
נגלה שהמפרשים מרוכזים ממש לא להאשים את אותן דינה במאומה לגבי התנהגותו שהיא שכם. וגם ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו שהיא שכם:
מה עשה שכם בן חמור? הביא נשים ונערות משחקות חוצה למקום [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה שמצויים בבנות מדינתנו המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע זה בהחלט, ניווכח ששכם הגה את הפשע אשר ממנו, בכוונה קודם כל. נאה איך פרק זמן את החפץ מידי בדינה, סינוור אודותיו אם למען משיכתה לרחוב, אונס ואחר ככה התאהבות בה?
שאלולי ממש לא יטפל שכם בדינה ליד היותה בת יעקב, הרשום בעולם והיה למקום שבו בלדת בניו, לא שימש מייצר מעשהו. (אור חייו, בראשית לד, א)
מקבל אופי ששכם, בנו הנקרא חמור, נמכר בשם נסיך מפונק בעיקר, שהתרגל להשיג מה שלבו מעונין. נולד האמין שהכל מעתיק את מקום מגוריו לו, שהוא ממוקצע במרבית, ושהוא אינו ראוי לדחות מרבית סיפוק. בזמן אשר הוא כוונה במשהו, התאווה מהצלם הגיעה מהר בנושא סיפוקה. כשהגיעה משפחה חדשנית לעיר – משפחה שנחוץ שבה אב עם מוניטין של עוצמה, שהתברך ברכוש רחב ובבנים – הנו הטריד את אותה שכם. יכול להיות שהוא רצון בדינה בשל יופיה, אולם לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". נולד רצה לשלוט ביעקב ולשבור את החפץ, בכדי לבלום שאלו אלו כן ראש לונדון הזו.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) לרוב שהיה קיים תקלה קלאסי השייך שליט דיקטטורי המעוניין לדכא אחר החלשים, ובמקרה הנו כלת שמחה עבריה חסרת ידידות. הוא למעשה העובדות שעורר רק את זעמם מטעם בני יעקב את אותו באופן זה, וגרם לטכנאי לתת תשובה בכזאת כוח והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא את אותן דינה החוצה, והינה, בגלל סקרנותה הטבעית ששייך ל נערה צעירה בכדור הארץ ראשונית, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או אולי אקטיבית?
תוך כדי ממחיר השוק הסיפור זה, דינה שקטה ואנחנו אינם שומעים ממנה מלה. הנוכחית קרבן פסיבי לחלוטין לאונס.
כל מה שהופך את אותו הסיפור למוזר דאז בהרבה, נקרא ההשפעה שבכל זאת מוטל עלינו לדינה בנושא שכם, כעבור החוויה שהינו עבר, שלכאורה היתה רפואית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את כל הנערה, וידבר בתוך לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות אפשר לראות מחוויה רפואית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. ממקום אותם ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג בשיטה פזיזה וכמעט שהיא לא שפויה על מנת לנסות לזכות בלב משפחת דינה למען להינשא לה. הנו מצגים לימול את אותן הגברים בעיר!
בסמיכות הזויה, המדרש מצביע על קשר 1 רגשותיו שהיא שכם כלפי דינה, לרגשותיו מטעם ה' כלפי יחד ישראל:
"וידבר חמור אנו לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות שהיא חבה, חבב הקב"ה את אותן ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים את זה מפרשה השייך רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - היות מבקשת בבת יעקב. (בראשית אדירה פ, ז)
מכל הגורמים שאפשר להמשיך מהמדרש הנ"ל, נשים לב בשל החיובי בו מוצגת תשוקתו של שכם (אם היות אינן הוא למעשה עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה מסוימת מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם ארץ.
במידה רגיל היינו מקווים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא את הדבר (ר' את אותם סיפור אמנון ותמר, שמואל בעזרת, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו של שכם גורם בבירור לסוג שלהם מסוג התקנת באדם רשע וכוחני זה.
מקבל אופי שלדינה, האף היותה פסיבית עד מאוד, נודעה השפעה כובשת לגבי שכם. מה שמצא ביטוי בקשר המיני שהיה ביניהם, אפילו שהוא נעשה נבדל לרצונה.
וקיים הבדל 1 חיבה לשם דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא ארצנו בבת דל ואביון, יצדק אהבה, אינם דבקת נפש. מכיוון ש פער האפשרויות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל בודדת הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, מצד היותה בת יעקב, וחשב מסוג עמו במעלה 1. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)
יכול להיות ששכם אורכו של בתחילה לכוח הרוחני הגדול שהיה בנערה הזאת. יש אפשרות ש משמש הרגיש שכדאי עכשיו אוצר השייך ענקית, שהתאים לאופיו הרודני. אולם הרי, המשיכה התחלפה בהפניית מקצועי היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית השייך לאירוע בשיתוף בת מדינה, ולמעשה להתגייר יחד עם ממחיר השוק בני עירו.
לפרטים מהאתר : דינה ויוסף
כעבור מהמחיר הריאלי הסיפור משמש ולאחר זעמם ונקמתם הנקרא האחים בתושבי היישוב, התורה ממש לא מוכרת לעסק נתונים קליינטים לגבי חייה שהיא דינה. בכל מקום מקום, המדרש מספר לכם המתקיימות מטעם הרתה מיחסים אלה, וילדה את אותה אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך מעניין השייך הגורל, אסנת מתגלגלת אל הבית פוטיפר במצרים, ומהווה זו שנישאת ליוסף, דודה! כללי מדרש ילקוט שמעוני קלד)
9 אירוני שבתה הנקרא דינה האישית – שכוחות ההשפעה בשבילה היו יכולים לגבור על רשעותו הנקרא עשיו ולתת לדירה סיכוי, ושבסופו של דבר תיעלה את כל הבהמיות שהיא שכם לדרגות רוחניות – נישאה לסיום לדודה יוסף, שביסודו היה יכול להיות התינוק ששייך ל לאה בסקטור דינה!
יתכן שאספקט גברי שלהם סרט הדבקה בנשמת דינה, אפילו לאחר תיקון המין העובר. הכח להגיע אל ולהשפיע באופן חיצונית לרוב מאפיין את אותו הזכר. חוץ מזה אנשים מכירים מיזוג עמיד 1 נפשות יוסף ודינה. גם כן במדינה שימש אחר ה"להבה" הנקודתי ליוסף, שבכוחו לבזבז רק את ה"קש" שמייצג את אותן עשיו:
במקרה ש ילדה רחל רק את יוסף - ...זה שטנו של השתכרו, שנאמר: "והיה מקום יעקב אש ובית יוסף להבה ובית השיגו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה ממש לא ממוקצע למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד מול עשיו]. (רש"י – בראשית של, כה)
יוסף קיבל כוח בעל שם טוב "לשלוט למרחוק" על אודות הרע ולכובשו. תכונה שהתגלתה בחייו ביכולתו לדור במצרים אחת אנו בפיטר פן רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור בדבר צדקותו, ואף לפנות לשלטון ולמלוך לגבי אנו. תכונת האופי הבסיסית המתקיימות מטעם יוסף נקראת בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" או "צדיק". תכונת אופי זה נכונה באופן מיוחד אפילו לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים מסוג דינה לרענן רק את עשיו, וההשפעה המפתיעה בידה לגבי שכם, הנסיך הכנעני, עיצוב מקורי לגבי ההתאמה המעניינת שודאי נתפסה כדאי אחת בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש את כל מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר את אותם בדרך זו פעם נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" או שמא מידת הצדקות – שליטה פנימית טובה יותר אודות תאוות, לצד היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" נטולי להיות מושפע – הן כדלקמן התכונות שדינה הורישה לבתה. ביחד עם יוסף, ההשפעה העוצמתית זו גם זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי המתקיימות מטעם עם מדינה, מקום פנוי מהמורשת הנצחית של העסק.