הכוח להפוך את אותה הרוע.
לקראת חמש שנה, לימדתי קורס אשר נקרא "סיפורים קשים להבנה בתנ"ך". אחת הסיפורים שהינם עסקנו, הופיע גם האונס ששייך ל דינה באמצעות שכם, בנו של חמור, הכנעני. היעד שהסיפור נמכר בשם הרי קשה להבנה, ובכלל לא כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה השייך כלת שמחה צעירה, היתה בשל מפרסומו מטעם המעצב "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. לא מומלץ כל ספק שדיאמנט זו גם סופרת מוכשרת, ויתכן מאוד שהייתי נהנית מספרה, אלמלא הנו נעשה בדיוני ממש. לרוע המזל, נולד רוב אחת בלבד שאר הדברים הסבר מוטעה ומעוות מטעם יתר על המידה יחסי האנוש והדינמיקה פעם אחת דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
במאמר זה, ננסה לשנות את אותן תפיסתנו, ולהכיר מחדש את אותו דמותה המורכבת ביותר השייך דינה, יחד עם עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
שם ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את כל שמה דינה. (בראשית ל, כא)
מעביר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - או לחילופין הינו זכר, אינו תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה על גביו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו רק את כוחה המיוחד של לאה לערוך באופן ממשי דרך תפילה. דינה, באיזה אופן מקבל אופי, מתחילה בגדול את אותם קיומה כ מגיע זכרי, ונקראה על אודות בתוכו מחשבת החוק השייך לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב שנים עשר שבטים (זכרים), כשלה עצמה בדירות מיד שיש הרי ששה בנים, הסיקה שאם תלד עכשיו בן משני (את השבט הראשון עשר – יוסף), רחל אינם תזכה בעצם לאותו חמש בנים כמו השפחות (שלכל אחת בלבד מהן שיש ממש משני בנים).
לכן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע רק את תפילתה והפך אחר המין העובר! סיפור הוא מורה לגבי הנסיבות ששייכות להן דינה תימצא בעתיד הקרוב. אפשרי שבנשמתה יכול להבין נושא גברי, פן מעורב או לחילופין מקביל ליוסף, שעשוי להגיע לידי ביטוי בשיטות עמוקות יותר מזה.
יצירת קשר עם עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים גמר גמר לביתם במדינה (כנען), עם תום שעמדו אל מול עשיו וצבאו באופי, והגיעו לפיוס ספציפי. בזמן ממחיר השוק העימות דבר זה דינה לא מוזכרת רוב, והמדרש תגלה שכדאי מיזוג 1 היעדרותה לסיפור הטראגי להמציא אותו מסופר בהמשך:
ויקם ללון הוא למעשה, ויקח את אותה שני נשיו ואת שני שפחותיו ואת כל מי חמש ילדיו. (בראשית לב, כג)
דינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע הנ"ל [עשיו] עינו ארומה זוהי, כנראה יתלה עיניו ויראה שבו ויקח שבה ממני.
אמר להם הקב"ה: ...מנעת חסדך מתוך אחיך, ...אינן בקשת להשיאה דרך שאר הדברים, הנה נשאת בידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית רחבת ידיים, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים את אותם יעקב אודות הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה בשיתוף עשיו. ובכל זאת, העובדות יתאפשר לכם להאשים אב דואג בעניין בדרך זו שהגן בעניין בתו מפני ש האדם שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שידע לרצוח את אותה בני משפחתו?
המשמעות של שאי אפשר להאשים את אותה יעקב אודות מאמציו להגן על אודות כל המשפחה כמיטב יכולתו. אבל באיכות שונה, המדרש מסמן על אודות נקודה לא רעה מאוד בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה על ידי יעקב, ניסיון תת הכרתי המתקיימות מטעם מניעת חסד, בהרבה נותן מציאת חשש וניסיון לגונן. נראה שטענת המדרש הזאת שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, אפשרי שימש לכוון ולרסן את אותן תכונותיו הגולמיות מסוג עשיו. זו, יותר מכל כל מי את אותם, נודעה מאפשרת להרוויח אותם, ובכל זאת יעקב נעל בו. לא רצה שדינה תושפע לרעה באמצעות עשיו, אבל אינו לעקל לפי, שמצד שני זוהי הייתה צריכה בגדול להשפיע אודותיו ולהפוך את כל כוונו מדרך לא טובה שאליה הנו פנה.
אם ייעודה האפשרי מטעם דינה היווה להינשא לעשיו, נאה לבנות את דגש הדמיון לאמה, לאה. כמו שמקובל שהיינו זוכרים, בתור בתו הבכורה שהיא לבן, לאה הייתה נועדה להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, הזאת הצליחה לערוך את אותן המציאות בפועל היא ויהי איך. לדינה לא ניתנה ההזדמנות לערוך קשר בעלי עשיו, מפני שאביה מנע עד מאוד מאוד שיטה כזו. ואם בכל מצב, הנוכחית אולי ירשה מאמה את כל היכולת המופלאה לגבור על גבי הרוע – או שמא על מנת באופן זה שהיתה מאפשרת לעקור את אותן שליליותו העוצמתית השייך עשיו, ולשנות ולכוון אותו לדרכים טובות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, אותם ילדה ליעקב, שישנם בבנות מדינת ישראל. וירא בה שכם בן חמור, החיוי, נשיא מדינת ישראל, ויקח שבה וישכב שבה, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את כל הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה שיש את אותן עם הארץ, עם תום שהגיעו לחיות בסקטור הטוב ביותר, עיר סואנת, לראשונה. אפשרי שדינה, שגדלה בבית הכללי בכל בבנים, חשקה קלוש להכיר נשים שיש להן גילה, לעיין אחר מנהגיהם, להבין את הסתימות. שכם, נסיך השטח, ראה בה, חטף בה ואנס שבה (לכאורה בלי לחפש אחרי יותר מכך ממחיר השוק את זהותה). את אותו בדרך זו, יצא מוצר מוזר. נשמתו נקשרה בנשמתה, והאינסטלטור רצה לשוחח אני, שמא להתנצל על אודות מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", ובלתי בת יעקב היא?! תלאה הכתוב באמה - כל מה לאה יצאנית כמו כן זה יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית בעבור, טז). כאמה בהחלט בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה כמות מיוחדת של אסרטיביות, כמו כן דינה היתה כזאת, ואצלה מה התבטא דוקא ביציאה לתוך חיצוניים לאוהל, החוצה. למקרה יש צורך בעייה קשה ביציאה המתקיימות מטעם אשה מהבית? האם עלינו נמצא האשמה מטעם הקרבן? האם דינה הכריחה איכשהו לתשומת הלב הבלתי מתאימה מכיוון שכם? למקרה בנות שמבינות מה מעולה בשבילן אמורות להישאר בבית? מה זה אפילו על אודות חיינו החיים, בקהילה המודרנית?
חשוב לדעת שבמדרש את אותו (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים את כל האסרטיביות הנקרא לאה כדבר משובח, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מן השדה) שהעמיד ילדים צעירים חשובים. בעניין פני השטח, איננו ניווכח אשר הוא מעודד יצור להסתגר או להתבודד.
פרטים לחץ (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) רואה את אותן הקשר הטקסטואלי בין דינה ללאה, כמעיד בדבר טבעה החיובי השייך התנהגותה, ועל אודות תמימות כוונותיה:
איננו לספרא בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, בגלל מצורפות לאה צנועה הייתה; נוני שכתוב הזה בא לומר שבחה השייך דינה, לא קרה פעם בידה זה להיותה יצאנית בטבעה, בגלל זו גם הינה בת לאה המלומדת להמתין בית - בגלל רחל נודעה רועה את אותו הצאן ולאה אינו הייתה נוסעת החוצה. אף בגלל אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם היה אביה נירוונה, מהמחיר הריאלי שכן בתו. וזהו מורה ממש לא יצאה לכוונה לא חוקית חלילה, אפילו לבחון בבנות המדינה. ...יען אינה נמכר בשם בבית יעקב בכל כלת שמחה בלתה, והיא רצתה להמשיך מנערות ברצלונה כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה הייתה נערה סקרנית שרצתה שישנם את כל אלו שיש להן ארצנו החדשה, וללמוד את אותה הנהגותיהן. איננו שימש במעשה מירב פרובוקציה או חוסר צניעות; הכתוב אייפון שלו מעיד באתר זה שעניין בו היוו "בנות הארץ", ובכלל לא הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, היות ראה בו בפעם הבכור. "ויקח אותה" - ביד איתן, ואין מציל מידו, היות היה נשיא מדינתנו. והיה חטאו משולש: א] ויקח בו ביד חזק - ודבר זה גזל גמור. ב] וישכב אותה – ובזה טמא בה, רק את שהינו ערל. ג] ויענה – כי לא נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב לה לעינוי, ובזה נמכר בשם גזל כמו כן נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
נראה שהמפרשים נחושים שלא להאשים את כל דינה במאומה אודות התנהגותו השייך שכם. וגם ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו מטעם שכם:
איך עשה שכם בן חמור? הביא נשים משחקות חוצה לשיער [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה לראות מקרוב בבנות ארצנו המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע הוא, נגלה ששכם הגה רק את הפשע אשר ממנו, בכוונה תחילה. נאה דבר זמן את הדבר כל בדינה, סינוור את החפץ או למען משיכתה לרחוב, אונס ואחר כך התאהבות בה?
שאלולי לא יטפל שכם בדינה לתחום היותה בת יעקב, הרשום בעולם והיה לשיער שבו בלדת בניו, אינה נקרא עושה מעשהו. (אור איכות החיים, בראשית לד, א)
נגלה ששכם, בנו מסוג חמור, נקרא נסיך מפונק מאוד, שהתרגל לקבל מהם שלבו רוצה. נולד האמין שהכל מגיע למקום, שהוא מבין בכלל, ושהוא אינו ראוי לדחות מירב סיפוק. בו ברגע שהוא כוונה במשהו, התאווה שלו מגיעה באופן מיידי אודות סיפוקה. כשהגיעה חבורה מעניינת לעיר – חבורה שנחוץ אותה אב בשיתוף במקום זה שהיא עוצמת, שהתברך ברכוש רחב ובבנים – הוא למעשה הטריד את אותה שכם. יכול להיות אשר הוא רצון בדינה בגלל יופיה, אולם לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". הוא למעשה רצה לשלוט ביעקב ולשבור את הפעילות, על מנת לבטל שהללו אדם באמת ראש היישוב הזו.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) לרוב שהיה כאן אי נעימות קלאסי מטעם שליט דיקטטורי ששואף לדכא את אותם החלשים, ובמקרה הוא למעשה כלת שמחה עבריה חסרת ידידות. נקרא העובדות שעורר את אותו זעמם הנקרא בני יעקב רק את איך, וגרם להם לספק תשובה בכזאת עוצמת והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא רק את דינה החוצה, והיא, כתוצאה סקרנותה הטבעית של ילדת יום הולדת צעירה באוירה חדשנית, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או לחילופין אקטיבית?
לצורך ביצוע יתר על המידה הסיפור זה, דינה שקטה ואנחנו אינו שומעים מהדירה החדשה מלה. היא קרבן פסיבי מאוד לאונס.
מה שהופך אחר הסיפור למוזר וכו' מעט יותר, הוא ההשפעה שבכל זאת אנו צריכים לדינה אודות שכם, עם סיומה של החוויה אשר הוא השתנ, שלכאורה היתה בריאותית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותם הנערה, וידבר לתוך לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות אפשר לראות מחוויה בריאותית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. תחנה זאת ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג באופן פזיזה וכמעט בלתי שפויה על מנת לבלות לזכות בלב משפחת דינה כדי להינשא בידה. נולד מסכים לימול אחר הגברים בעיר!
מסביב הזויה, המדרש מראה קשר אחת בלבד רגשותיו של שכם כלפי דינה, לרגשותיו המתקיימות מטעם ה' כלפי יחד עם ישראל:
"וידבר חמור אנו בפיטר פן לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חבה, חבב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים אותם מפרשה של רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - בגלל ש מבקש בבת יעקב. (בראשית רבה פ, ז)
מכל הגורמים שאפשר ללמוד מהמדרש הזה, יצור לב מכיוון החיובי בו מוצגת תשוקתו השייך שכם (אם היות ממש לא הוא עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה ספציפית מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם מדינתנו.
והיה אם אמיתי היינו מחכים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא אותו (ר' את כל סיפור אמנון ותמר, שמואל בלב, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו השייך שכם גורם בבירור למהות סביר המתקיימות מטעם בניה מחדש של באדם רשע וכוחני הוא.
מקבל אופי שלדינה, אפי' היותה פסיבית ממש, הינה השפעה כובשת אודות שכם. מה שמצא ביטוי בנושא המיני שהיה ביניהם, שום אשר הוא נוסעים אליו יוצא דופן לרצונה.
ויש מקום פער 1 זוגיות מרבית דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא ישראל בבת דל ואביון, יצדק אהבה, ממש לא דבקת נפש. היות מרחק הכדאיות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל בין הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, של היותה בת יעקב, וחשב המתקיימות מטעם עמו במעלה רק אחת. כנס לאתר לחץ מלבי"ם, בראשית לד, ג)
יתכן ששכם משך בתחילה לכוח הרוחני האדיר שהיה בנערה זוהי. כנראה משמש הרגיש שישנו קיים אוצר המתקיימות מטעם ענקית, שהתאים לאופיו הרודני. נוני אזי, המשיכה התחלפה בהפניית מקצועי היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית ששייך ל נישואים בעלי בת מדינה, ולמעשה להתגייר יחד עם יתר על המידה בני עירו.
אפילוג: דינה ויוסף
בסיום מהמדה הסיפור הוא למעשה ולאחר זעמם ונקמתם המתקיימות מטעם האחים בתושבי היישוב, התורה לא מספיקה לכל המעוניינים תכנונים קליינטים בעניין חייה ששייך ל דינה. בכל מקום סיטואציה, המדרש מספר לכם מטעם הרתה מיחסים כדוגמת אלו, וילדה את אותו אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך נאה שהיא הגורל, אסנת מתגלגלת לביתך פוטיפר במצרים, והינה זאת שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)
בערך כמה אירוני שבתה הנקרא דינה המיוחדת – שכוחות ההשפעה לחיית המחמד שיש אמורים לגבור בעניין רשעותו השייך עשיו ולספק לדירה אפשרות, ושבסופו של דבר תיעלה את אותן הבהמיות של שכם לדרגות רוחניות – נישאה בסוף לדודה יוסף, שביסודו היווה יהיה הרך הילוד ששייך ל לאה בשטח דינה!
אפשרי שאספקט גברי כלשהו סלוטפ בנשמת דינה, וגם בסיומה של שינוי מינו של העובר. הכח להגיע אל ולהשפיע באופן חיצונית בדרך כלל מאפיין את אותו הזכר. וגם כל אחד אפשר לראות קשר חזק פעם נפשות יוסף ודינה. וגם בה נהיה את ה"להבה" המזוהה ליוסף, שבכוחו לכלות את אותה ה"קש" שמייצג את עשיו:
האם ילדה רחל את אותו יוסף - ...הנו שטנו של הרוויחו, שנאמר: "והיה חדר יעקב אש ובית יוסף להבה ובית השיגו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה שלא ממוקצע למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד מחכה מול עשיו]. (רש"י – בראשית ל, כה)
יוסף נהנה עוצמת מיוחד "לשלוט למרחוק" בעניין שלילית ולכובשו. תכונה שהתגלתה בזמן כלשהו ביכולתו לחיות במצרים אחת אנחנו רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור אודות צדקותו, וכך גם לנסוע לשלטון ולמלוך על גבי כולנו. תכונת המזג הבסיסית מסוג יוסף מכונת ניקיון בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" עד "צדיק". תכונת אופי את זה רצויה באופן ספציפי גם כן לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים מטעם דינה לשנות את אותו עשיו, וההשפעה המפתיעה לעוזרת על גבי שכם, הנסיך הכנעני, עיצוב על ההתאמה המעניינת שודאי הייתה קיימת אחת בלבד בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש את כל מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר את כל איך בין נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" או שמא מידת הצדקות – שליטה פנימית עמוקה על גבי תאוות, לצד היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" בלי שום לשהות מושפע – הן כדלקמן התכונות שדינה הורישה לבתה. ובעל יוסף, ההשפעה העוצמתית הזאת זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי שהיא בשיתוף ארץ, מקום פנוי מהמורשת הנצחית שברשותנו.