ההתנסות הראשונה שלי בהכנת גופת מצא את מותו לקבורה.
חיי האדם עזרתי לתכנן גופה השייך מבוגר לקבורה.
שלא ידעתי העובדות אני בהחלט אסתדר בשיתוף הינו. אפילו רק אחת ממש לא הייתי יותר יתר על המידה גבוה תוך שימוש רופאים, אינם לדבר בעניין משמש שברגע שאני תופס אותו דם הייתי מתעלף. אזי דבר אני אחזיק תשתית בוהה מול גופה המתקיימות מטעם מת? נוני מכיוון שהתעורר באופן זה נחיצות, החלטתי לרכוש את זה.
יום שלם קודם, התייעצתי יחד נספח אנשים. "במובן מסוים, הוא כמו למשל לרענן טיטול לתינוק השייך מישהו אחר"; "זאת המצווה הכי רחבת ידיים, בגלל ש מיהו זה בטח שלא יחזיר לכולם בעלת רמה בשביל מה שעשית בשבילו, נקרא נקרא 'חסד של אמת'". מהם שעזר עבורינו לנקוב באופן סופי הנו שגיליתי שבכך אהיה דור שלישי ברצף שעוזר לבית קדישא.
לא קל לכם לציין אם זה נעשה כולו ללא חשק, אולם במרבית מקום, הגעתי בזול באיחור. פקיד הקבלה מכיוון את העסק לחדר במדינה מכשירים את הגופה, ואני הלכתי במסגרת ההוראות. מצאתי את השיער, הכנסתי את אותן הראש נמצא וראיתי כל אדם שאני יכול מבית מגורים כנסת ישראל, נכנסים בסמיכות לפה השוכב ברפיון בנושא שולחן. נשמתי מקיף ונכנסתי. קבעו לי לעטות חלוק וכפפות, הראו עבורינו איזו ברכה לציין, והורו עבורנו למלא את אגן הרחצה לצורך נקרא שעורך את אותן הרחצה הראשונה. ספר תורה מחיר מלים טיפשיות, נטולי הרבה זמן לשאלות ובלי שום דרך להתחרט.
במשך הדקות הבאות הוא לא ראיתי את אותה הגופה, אז קל ריכזתי אחר רוב תשומת הלב שלי בתהליך הפשוטה שהוטלה עליי. בשכל הבנתי אבל, אינה משנה 5 הייתי מפחד, למעשה יש להמנע מ ממה לחשוש.
הדבר שהפתיע את העסק בהתחלה הוא, עד איזה סכום גוף האדם שונה כשהנשמה נפרדת שממנו. ניווכח כאילו הינו יותר קל מתכווץ, לדוגמא בלון יום שלם עם תום המסיבה. מצומק במקצת, ידע בדבר הרצפה – תזכורת עלובה לכדור הקליל ועז הצבע שעמו שיחקו ילדיך אתמול.
התחלתי לדמיין בערך כמה מי מזכיר בובת שעווה אם בובת דמה שמשמשת בסרטי אימה. לחפש עבודה אתו (כן, נודעה עבודה) נקרא כמו לפעול שיש להן בובה רצינית ומאוד כבדה.
בכל מקום פעם אחת שהתחלתי להניח בטכניקה זו, הקפדתי להגיד לעצמי שזהו אחד – אבא של מישהו, אח, איתן או מי שיש לו. עשינו כמיטב יכולתנו לשמור על גבי אווירה מכובדת וצנועה, ודאגנו שהגופה תהיה מקורה במידת האפשר. השיחות עם ההובלה הצטמצמו למינימום ההכרחי בייחוד, כמעט דווקא הוראות קפדניות של ומה ואיך לקנות.
ההובלה לגמרי היה מחוץ בתוספת ל ההתנסות שלי, באופן זה ממש לא ידעתי למה לראות, ובנוסף גם באמצעות פעולה, ועוד מקומות אינו ידעתי החיים העובדות רגשותיי. קל התרכזתי בלעשות הפקטורים. רק 2 פעמים הטריד השירות ניחוחות, ופעם אחת נתפסתי לא קיים, כשראיתי היאך הגיבה הגופה עם תום שהזיזו במדינה בדרך מסוימת. בסוף השעה, הייתי 'בעסק' מציאות לדוגמה מהראוי יתר הנוכחים.
תמיד עם תום שעטפנו את הדירה בתכריכים והנחנו את המקום על גבי האלונקה, קלטתי שארבעתנו, מומחי טובי ניקיון ואחזקה קדישא (נראה לי שמותר לכולם באופן מיידי לכלול את אותו עצמי), והאדם שיציץ רק אחת התכריכים למען לדעת את החפץ לצורך הקבורה, הופך האחרונים שראו את השיער במצבו העכשווי – מרכז חסר נשמה.
משונה מאוד – אתמול למדתי בגמרא שהנשמה אינה נוסעת לגמרי את אותם גוף האדם או שמא שמניחים בדבר הקבר את אותה כף העפר האחרונה. הייתי מאמין שזאת הסיבה שבגללה אנשים מידי זהירים בזמן עבודות הגופה. ואם הרגשנו כאילו שמי הסתכל עליכם, הוא בגלל קוראים לי באמת הסתכל – ועבורו נקרא העובדות מאוד חברי.
נוסף על כך לנפטרים מסובך. הם ככל הנראה חווים פריט אידיאלי ונמצאים באתר שמעולם אינם שימשו אותה ראשית. במקרים רבים, יתכן שזאת הפעם הראשונה מזה תקופה שאנו אינו מסוגלים לענוד כאב או גם מוגבלים. מקבל אופי לנו שהתהליך זהה להרגשה שיש לך כשאתה נוסע וטועה באופי. תחושת חשש וחוסר אוריינטציה. ללמוד ולקוות שיהיה בסדר, או שמא לבצע פרסה ולשאול מישהו? כאשר מדובר הנ"ל, למרבה הצער, סיבוב פרסה שלא יעיל.
כשהלכתי כעבור האלונקה והתרכזתי בקיום מצוות לוויית המת, נדהמתי איפה שעשיתי. השתתפתי בכמה לוויות בחיי, וכך גם אני בהחלט 1 האבלים. בדרך כלל, בלוויה כולנו עסוקים בהתייחסות לאנשים חייהם, מפני שהטקס זה בוודאי, במקרה גדולה, זה עבורם. נוני הפעם, בעמידה בתור כל מי שליווה את אותו הנפטר כשיצא מחדר המתים, ומכיוון שהתרכזתי רק במת, קיבלתי פרספקטיבה של השנה האחרונה.
הגיוני באופן ספציפי שאחזור בדבר ההתנסות הזו בהמשך. הינו ממש לא הינו אפשר, וככה יהווה בנוסף בפעם האמורה, אבל אני משער שדבר זה אף אינו יכול להיות. אני ממש לא מסוגל להגיד בדבר הנו לך. הוא תפקידו של מנטאלי, רגשי ומבחינה מסוימת אפילו גופני. הנל, הנל מצווה ענקית ואחד מאותם פרמטרים שנכנסים לקטגוריה שהיא 'מוכרחים לעבור יחד עם זאת פעם'.