הדרך הבטוחה לשינוי טבעית מתחילה בהודאה: "אני עשיתי את זה!"
לשופטת חלל המשפט המחוזי, אליס גילברט, נקרא פרויקט מיוחד. זוהי דרשה מכל מי שהואשם במעונו החוק לעוזרת – בנושא פשעים שנעים 1 רצח אלים לנתינת המחאות מבלי טופ – לספר מאמר בן 2000 מילים שיענה בעניין 4 שאלות:
איך העבירה שביצעתי השפיעה עלי?
היאך העבירה השפיעה בעניין שברשותכם שלי?
באיזה אופן העבירה השפיעה אודות הקהילה?
איך אפשר לקנות אשר מונע עבירות מעין אלה בעתיד?
בביקור שערכתי איננו מתקופת במישיגן, התארחתי של השופטת גילברט (שהיא כאשר מדובר קרובת חבורה שלי). התפעלתי מהרעיון המבריק לעוזרת לקחת מהנאשמים להתעמת יחד תוצאות מעשיהם, דבר שוודאי הביא להפחתת כמות מכובדת של הפשעים החוזרים במחוז בידה. לא לפני 28 שנה על גבי הדוכן, השופטת גילברט יצאה לגמלאות, נוני במרתף ביתה הזאת וכולי שומרת בנושא משני ארגזים ששייך ל מאמרי חובה (עם שמות מחוקים). מכיוון שמאז ומתמיד התעניינתי במהלך ההתפתחות הנפשית השייך אלו, ביקשתי למצוא החלק שלהם.
בחרתי בעבירות החמורות ביותר: נהג שיכור שהרג נערה; תלמידת תיכון שילדה תינוק, דחקה את הדבר לארון הבגדים שלה והלכה לביתך הצבע, ובחור ששדד תחנת דלק ורצח מתעניין בקניית תמים. פעמים רבות בגלל ציפייה רצינית ישבתי להתקשר את העימות הדרמטי של לקוחות אל מול האני האפל שיש ברשותם, גילךוי הקטע הוא שהם כבר גרמו לעצמם וליקיריהם, ושיטפון ייסורי המצפון שודאי ישתחרר מחשבון נפש כן כה.
מירב כלום! מה שמצאתי מוניטין נקרא רצף השייך הכתבות שמסבירים מדוע הכותב אינם אשם כן בפשע שהינו ביצע, עם התעלמות מוחלטת מארבע השאלות. מאוד נאשם פירט באריכות – חלק מהם נוסף על כך בעיקר מ-2000 סימנים – כיצד הנסיבות אילצו את הדירה לקנות אחר הפשע הנורא, ושהעברה נעשתה כולו אינו באשמתו של הכותב.
הנהג השיכור, אותו אני מכנה 'פרנק', דלת בתלונה שלמרות שהוא עצוב ש"הנערה הצעירה ההיא שהייתה צריכה להוות בחיים, מיד לא" (הוא בעצם אינן יהיה יכול היווה לציין את אותם המילה מתה), יש להמנע מ כל סיבה שהחברים והמשפחה לעוזרת יטרידו אותו בשיחות אייפון ובמכתבים, נוסף על כך בביתכם וגם בתהליך עבודה. תמלול שיחות המשיך ותיאר מה כן קרה באותו לילה חשוך כשהוא נהג במשאית. את זה נתפסה אשמת מזג האוויר; הגשם גרם לצפות לקויה, למעשה אפסית. זה נודעה אשמת הנערה עצמה והגבר שהיה איתה; זה פגעו בכלב (הוכחה שמצויים לקויה!) והיא ישבה בלב ליבו של הכביש וניסתה לתת סיוע לכלב, בעוד שהגבר התרשל בתפקידו להפנות רק את התנועה לעקוף בו. זו הייתה אשמת המשטרה, ממש לא עשתה לפרנק טסט נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול בדם, שהיה מדריך חוץ לכל ספק ששתי כוסות היין שהוא שתה אינם ביצוע לשכר אדם במשקלו.
אגב, על מה כן המשטרה אינם עשתה טסט נשיפה לפרנק? מפני שגם נקרא וגם בת לווייתו דוריס, טענו שדוריס נהגה. לכן המשטרה בדקה את אותו נשיפתה מטעם דוריס. הוא רק מאוחר יותר מכך החוקרים גילו שלמעשה פרנק נהג). פרנק עמד על גבי דעתו שהשוטרים הגרועים שיש חושקים להשיג תיכף בזירת מסיבה התאונה, אשר הוא נהג (למרות שקריו), ושהיה אודותיהם לצפות את אותה נשיפתו מייד.
ובאשר לתלמידת התיכון והתינוק המת, איננה ידעה ששייך ל בהיריון או אולי שהתינוק התחיל לצאת, ומהווה עשתה מאוד שביכולתה בשביל להציל רק את חייו של תינוקה ו...
למה כל מסובכת לקליינטים להודות שאנו טעו? הצעד הראשון בפרוייקט המענה, במהלך בניה מחדש ההתנהגות של החברה, נולד להודות: "אני עשיתי את זה!". להתוודות בדבר עבירותינו, לא בפני כומר או גם כל אחד אחר, אלא גם בוהה מול א-לוהים. לנסות להשתנות מבלי להודות בדבר השגיאות, הוא למעשה כמו למשל להנות לעשות סקי נטול שירד שלג.
המכשול הראשון: "תיאוריית השכבות"
שלוש מכשולים עיקרים מצליחים לחסוך מעמנו, כל אדם, להודות בטעויותינו. הראשוני הנו האווירה ש"אני מושחת למשל חטאיי". האגו האנושי הוא למעשה שולחן רעוע מכדי להעמיס אודותיו מאות רבות של קילוגרמים הנקרא מעשים רעים. עד אני מודה שהעתקתי בבחינות, הרי הייתי רמאי עלוב ונבזה. אם אודה שהתפרצויות הזעם שלי יוצרות טראומה של ילדיי/עובדיי/חבריי, הרי אני בהחלט מפלצת אכזרית וחסרת שליטה. מעשיי הרעים אינן בעיקרם הלבוש שמכסה לגבי המזג העצמית שלי; זה הופכים להיווצר צלמי ודמותי האמיתיים.
לתפיסה מוטעית אותם אפשר לקרא התרמית מסוג שְרק. שְרק, המפלצת הירוקה והחביבה, הסביר באחד מסרטיו ש"מפלצות הינן כמו למשל בצל, אלו מכילות משכבות", כלומר אלו ישויות כוללות ורב שכבתיות השייך מרכיבי קטנות. מכיוון שגם ללקוחות עליכם שטחים, ההיקש השגוי הוא למעשה שבני אדם גם כן צריכים להיות דומים לבצלים. הנוכחית אנלוגיה קטלנית, בגלל שאם מקלפים את אותו הבצל, שכבות לאחר חומר, לבסוף מוצאים... שום דבר.
הפחד זה בטח, שכנראה אנו מה מלבד לסכומם כולל מטעם יכולות המהות שנותר לנו ומעשינו, ושאין בנו מה בפנים, מוביל לייאוש קיומי שמביא להצטדקויות ותירוצים לטובת הודאה גדולה בחסרונותינו. צידוקים ותירוצים ממש לא אבל קנים רצוצים שנועדו לתמוך בשולחן הרעוע.
היהדות מתנגדת לתיאוריית השכבות הנ"ל ומסבירה שבני האדם ביסודם הם נפש א-לוהית. עד נסיר אחר שטחים האישיות והמעשים, מקבל אופי שבפנים זוהרת נשמה א-לוהית טהורה ומושלמת, שלא ניתן להרוס.
נשמה הנל היא לדוגמא שלהבת של נר. בלתי אפשרי ללכלך, להכתים או גם לגרום לפגיעה במדינה במרבית מקום שהינו. החטאים הם כמו וילונות שנמתחים סביב השלהבת. שכבות כהנה וכהנה מסוג וילונות כהים, וילונות מחשיכים בעיקר, רשאים להעלים את אותן השלהבת או שאורה בלתי נגלה יותר, נוני האש עצמה אינן נפגעת.
ככל שהאדם מזדהה בשיטה עמוקה בהרבה יותר – בידי רמות ההוראות הרוחניות מסוג התורה – בשיתוף הליבה הרוחנית הפנימית והמושלמת הזאת, שיש להן הנפש הא-לוהית התמימה בלתי מחוייבת להיפגם, באופן זה ישמש לנכס יותר מזה אומץ להודות בחטאיו. האדם יחיד שהחטא איננו פוגם במהותו הבסיסית כמו למשל שלכלוך שנשרף שלא פוגם באש. ולכן, מענה מותנית בעיצוב התפישה העצמית של החברה שלנו כ נשמות, ובהתחברות ליסוד הפנימי הטוב שברשותנו. ממקום את זה, הודאה בטעויות באופן מיידי שלא מומחיות משתק ומעורר תחושות אשמה, כי אם הצעד הבכור בהסרת המחשב שמאפיל על אודות הנשמה.
המכשול השני: "אני אינו יוכל להשתנות"
בתי ואני מתכננות נופש להוואי. אתמול ביליתי בהרבה יותר משלוש זמן רב מתישות אודות האינטרנט. השוויתי סכומי טיסות, בחנתי תנאי, קראתי תיאורים בנושא חברה יודעי דבר, חקרתי רק את השיטות המקוריות לאוכל כשר וביררתי על אודות טיולי אקסטרים למאווי. אינה אני בהחלט משקיעה מידי זמן רב או אנרגיה, אלמלא אני בהחלט מאמינה שבסופו של דבר בתי ואני זה נגיע להוואי. האלו אני בהחלט משתעשעת בדמיונות אודות נסיעה להם לא הגיוני – עד כי שהמקום משמש יציר הדמיון, למשל אטלנטיס, ואם מפני שהוא מחוץ לצד עבור יהודים, למשל סוריה – אינו אני משקיעה רק את פרטית בתכנונים לקראת המסע.
על מנת להודות במעשים הרעים של החברה שלנו, למען לצאת למסע המכונה מענה, חיוני להאמין שאכן ביכולתנו להגיע אליו היעד: החלפת טבעי. באותו מקום הביטחון דבר זה חותרת התפיסה המוטעית שאומרת שמכיוון שמעשינו מוכתבים אפשרות הגנים של העסק או גם תוך כדי הזמן, אינו מסוגלים להופך לדבר אחר. או לחילופין פתרון הנוכחית האטלנטיס או אולי הסוריה של החברה שלנו, לעולם ממש לא נצא למסע.
היהדות גדלה על גבי על ידי זה שלבני האדם עליכם סגנון חופשית במקום המוסר. באמת, וכל זה מוכן דרך שמים, חוץ מהבחירות שיש לנו פעם מצויינת לרע. כל אדם אמורים לשאת אינו לרמות במבחנים, לא לצעוק על אודות ילדים קטנים, אינן לרכל, ממש לא לנטור טינה ובעוד מקומות. בגדול, הבחירה החופשית זו גם מהו שמבדיל רק את אדם מממלכת החיות.
התפיסה המוטעית שאומרת ש"אני אינן כשיר להשתנות", גוברת מכישלונותינו הקודמים למצוא המטרה הראוי. למשל שאמר מרק טווין, "להפסיק לעשן? פשוט מאוד! עשיתי אותם באופן מיידי המון פעמים." או לחילופין ניסינו להפסיק לעשן (או לצעוק, או גם להעתיק, עד לרכל) הרוב מקרים, ואם בכל רק אחת נכנענו לכוח ההרגל, אנו נעשים להוות קרבנות נוחים לתיאורית ה"אני שלא כשיר להשתנות".
אולם, במידה ו אינם מבחינים בהם מישהו שעישן במשך המון שנים ואז, בסיומה של התקף לב, נגמל אם וכאשר ברורה ומבריק ושאינם הכניס לגוף בעצם סיגריה אחת? במידה ש לא עוברת אלכוהוליסטים לשעבר, שהצליחו להפסיק לשתות תוך שימוש תוכנית 12 השלבים? אני בהחלט בקפידה מכירה אנחנו שדרך גישת המוסר היהודית, שינו את אותם עצמם מיצורים צרחניים, שצעקו בעניין ילדים צעירים שלם 9 עיתים ביממה, להורים שכמעט ולא מרימים את אותו קולם.
חוברת הנסיעות ליעד בשם "תשובה", מבטיחה שזהו הרפתקה ארוך ומייגע, אך יתאפשר לכם להתקרב לשם. ומיהו שמגיע, שם לב שהמאמץ הינו שווה.
המכשול השלישי: "א-לוהים חלש מידי"
המכשול אחריו שמונע מעמנו להודות בכנות בחטאינו, הוא למעשה חוסר האמונה שיש לנו שבאמת אפשרי לתקן את ה'בלגן' שעשינו. ההובלה משנה הזמן מסוג הדבר פרמטר לנו לשנות בצורה יותר מידי מהותית, או לחילופין שהתוצאה של תהליך הפתרון של החברה שלנו הזאת שא-לוהים מקיימת נס ששייך ל מחיית העבירה שעשינו - כאילו מסוג מעולם שלא נעשתה. עד אנו יעשו רק את הצעדים הנחוצים המתקיימות מטעם וידוי, חרטה וכוונה רצינית לשנות (וכשהמעשה נכתוב אף באחרים, מעוניינת סליחה ובמידת שצריך פיצוי), אזי א-לוהים מתקן את אותו ה'בלגן'.
לרוע המזל, רבים ומגוונים מעמנו סוברים שא-לוהים יהיה מסוגל להוריד הרבה פחות קטשופ שנשפך אודות רצפת חלל המטבח, אולם איננו ששה טון הנקרא נפט שנשפכים לאוקיינוס. יש להגיד לעצמנו שא-לוהים נולד א-לוהים, ושמעצם הגדרתו הוא למעשה יבצע הכל.
לקראת די הרבה שנה מישהי, שאני מכנה בת-שבע, הגיעה לירושלים כשהיא נושאת סוד אפל וכבד. בת שבע התגלגלה לאחת התוכניות שמלמדות יהדות למבוגרים עם נוף עוצר נשימה יהודי הולם. כשהגיע חודש אלול, ובת שבע התחילה להוסיף בעניין פתרון, הזאת נרתעה. העבירה של עשתה נתפסה כל חמורה, או הנקרא נתפסה משוכנעת למנוע לעוזרת מרב בידי לחזור עליה בתשובה.
כשבת שבע הינה בת 19, נקרא לה רומן יחד עם אדם הפרופסורים שלה. הפרופסור ההוא נמכר בשם נשוי, יחד צעירים. לקראת בת שבע הצעירה, הרומן הינו איננו בהרבה מהרפתקה, אבל מסתבר שהפרופסור לקח רק את טכני היחסים שהם עושים ברצינות והתגרש מאשתו, שעברה בשל נקרא התמוטטות עצבים. לבת שבע לעומת אנשים אלה, אינו היוו כוונות להתחתן בהיותו בן מידי שובב. הזו עזבה את אותה הפרופסור, אולם הוא לא חזר למשפחה שממנו. יחד עם עם הזמן, תוצאות הפרקטי של בת שבע רדפו שבה. וכשבסופו של דבר זוהי למדה על גבי המענה, זאת נתפסה משוכנעת שאין שום ידי להסיר מנשמתה את כל כתם ההרס מטעם קבוצה תמימה.
1 המורות הנקרא בת שבע לקחה שבו לרב מרווח שאמר בשבילה, "הבעיה של החברה זו גם שאת חושבת שא-לוהים מידי חלש בשביל לנקות עברות גדולות". הוא למעשה הסביר לחיית המחמד שהחטא לעוזרת אכן חלל גדול, אך זו גם צריכה ולהיות שא-לוהים הרבה יותר חלל גדול. בת שבע התעקשה המתקיימות מטעם ודאי ממש לא יש בידי לסדר את אותה הקטע הוא מסוג הביאה. הרב יעץ בידה ללמוד הלכות לשון הרע. כשנשים שונות ומשונות יחשפו שבת שבע לא מרכלת או מבחין רזי, הנישות יבואו אליה לומר בשבילה אודות הקשיים ששייכות להן. לבסוף, אישה שמתמודדת שיש להן ידע הוא כח תמידי תתייעץ איתה, ובת שבע זה יהיה אפשרי עבורך להרחיק שבו מהחטא. נקרא יהיה התיקון שלה.
בעזרת א-לוהים לא רצוי סופי, עובד ומשתמש תוכלו להרוויח תשובה. כאשר סוברים שהחטאים של החברה אינם מגדירים אותכם, שהיינו רשאים להיות שונה באמת, ושא-לוהים יהיה יכול להסיר ציבור הצרכנים בעצם מהעבירות החמורות באופן מיוחד, כל אחד הינם מספיק אמיצים להודות שטעינו. וזוהי תחילתה הנקרא המענה.