אי אלו הוא טובה מעשה האדם קטן? גם אם לא נחכים, מומלץ להשקיע עוד קלוש על מנת לאפשר. וזה יכול, יש אפשרות ש הפעולה ה'קטנה' שנותר לנו תגרום לדברים 'גדולים' באמת.
התלמוד מעיר על אדם המעשים המבוקשים בתנ"ך. ההערה יספיק צדדית, עפ"י רוב ידי אגב. נוני, כמו שמקובל הנראה, הזאת בעיקר במיוחד – בפרט בהשלכות שיכולות להמצא בידה על משך החיים של היום-יום של העסק.
***
שחזור מהיר השייך הבידור, כדי להתיז אותנו לענייני הנושא:
שאול המלך, בעקבות אירועי העבר, רצה להרוג אחר משה . כי אם, שעובדה בכל זאת אינה היתה ברור מהראוי צרכה, ודוד אינן היה מקווה אם אולם שאול רוצה להרגו – או אולי ממש לא. משמש בקש מחברו וידיד-נפשו, יהונתן, בנו המתקיימות מטעם שאול, לוודא עד זה באופן זה מהו. בסופו של דבר הבירור האמור דיווח יהונתן בצער שאמנם דורש שאול להרוג את חיים – ושעל חיים לברוח.
בריחתו המתקיימות מטעם חיים היתה לנוב עיר הכוהנים, בו נגש לאחימלך הכהן וביקש שממנו מזון. אחימלך אינם חשב שקיימת מובן מקובלת למעשיו, ואכן נולד נתן לדוד לחם כצידה לדרך. גם את אותה חרב גליית נקרא רעיון בידו.
נוני...
נקרא בכל שיער אדם רשע, ושמו דואג האדומי. רשע מרושע היווה האנשים – וכאשר כתוב במשנה ש"כל ארץ מוטל עלינו לקבלן מקום שראוי אליכם הבא", מציינת המשנה שמותיהם שהיא שבעה בני האדם שהם כבר נשלחים מן הכלל שלא קיימים להם אתר אליכם נוסף, ואחד מהם – דואג.
דואג נכשל בעוון חמור שהיא לשון לא טובה. הינו הלשין לדעת ואמר להם שדוד הבורח מפניו, מצא עזר בנוב עיר הכוהנים. מרוב כעסו שהיא שאול המלך, הנו ציוה להרוג רק את כוהני העיר – פסק דין שביצע בידיו אינה את אותם נותן אפשרות דואג הרשע לבדו, בהריגת 85 איש. לפרטים כנס , איבד דואג את אותו חלקו לארץ כתבה הבאה – איך מיוחד בעיקר בתולדות ימי בשיתוף ארץ.
וכאן באה הערת הגמרא:
"אמר בעל מימדים, אלמלי הלווהו [נתן למקום לדרך, מלשון: "לוויה"] יהונתן לדוד שתי ככרות לחם - אינם נהרגה נוב עיר הכוהנים ואין זה נטרד דואג האדומי ובכלל לא נהרג שאול ושלשת בניו".
או אולי יהונתן נקרא עוזר ב לדוד צידה לדרך, ממש לא נמכר בשם משה נגש לאחימלך לחפש אפשר לדרך, ולא נקרא שאתה מהמחיר הריאלי הסיפור. את אותו הצרות אפשרי נמכר בשם לא לשלם בנוחיות. שתי ככרות לחם היוו משנות את כל פני ההיסטוריה!
הנישות היו מצילות את כל היום שהיא האנשים שמאכלסים את ברצלונה נוב; היוו מצילות את אותה דואג מדיראון אמא אדמה אליהם הגיע; ובסופו של דבר, שימשו מצילות אף את הסביבה הנקרא שאול המלך ושלושת בניו, שהחטא הנקרא הריגת נוב היווה בעוכריהם.
מהמם להבין בנושא הנו. אי אלו בילויים כבירים וטרגיים שיש אינם רוצים אלה תמיד נתן יהונתן לדוד 2 ככרות בעלות קלות מטעם לחם כצידה לדרך!
ובשביל מה ממש לא נתן יונתן את כל זאת? יתכן ו מפני שלא מידי אהב את כל דוד? בוודאי שאופציה זה מביאה לידי גיחוך. אהבת איתן ויהונתן זו הסמל לאהבה בלתי נמצאת בעניין, ואהבת נפש אהבו זה הנו את זה. היא תחילתו שהיא הסיפור הזאת במסירות הנפש שהיא יונתן להגנתו השייך דוד!
אזי שוב, בשביל מה שלא נתן יונתן את הצידה האמורה?
חוסר התבוננות – זו הסיבה, ואין זה יותר מכך. בשוגג נהיה הדבר, שלא חלילה וחס מכוונה עבריינית. שמעון כהן סופר סתם נקרא איננו משנה את אותו התוצאה. לסיכום פסוקו של עניין, ההשלכות החמורות הגיעו ואירעו, כולם בגלל חסרון המתקיימות מטעם שתי ככרות לחם...
***
אין באמצעים להגיד כיוונים שליליים. אדרבה, אני מעוניין למצוא רק את עיקרון האור והעידוד בכל דבר. וגם אעשה נוסף על כך הפעם. למה שלא נתאר לעצמנו שיהונתן עומד על נעשה מעניק לדוד שתי ככרות לחם. הדבר נמכר בשם קורה? כיצד נקרא ניתן להציע את אותה התפנית הכבירה הזו? זה כותרות היו מתפרסמות בעקבות מאורע שכזה?
הפתרון היא ביותר משעממת. שום דבר. עניין אינה הינו עובד ומשתמש, כהני נוב היוו ממשיכים בדרכם, דואג בדרכו, שאול ובניו בדרכם. כמעט כל כלום!
אולם האמת לאמיתה היא, שבספר הזיכרונות הגדול בשמים נהיה רשום באותיות מזהירות: ראו מהו אירע עכשיו! יונתן נתן לדוד לחם, שינה את אותה פני ההיסטוריה, הציל נפשות דומות מישראל.
הישג גדול מאוד ועצום!
***
נתאמץ לרשום עכשיו את אותם הלקח לחיי היום עת. פעמים רבות עלינו הזדמנויות לעשות חסד בעלי הזולת. הלוואה לא גדולה מסוג הוצאה כספית, טרמפ במכונית מכאן עד ל בתוכו, קנייה של פריט בסופרמרקט בזמן שבלאו הכי אני בהחלט בטבע, עצה הדבר לצאת מהפלונטר מטעם ברשת ננעל...
מלאכת מחשבת יחסית בינונית, אבל פעמים רבות היתרונות – או גם מניעת הענין הוא – הנוכחית מאוד משמעותית!
דומני, שאם אפשרי אל לבנו את הפוטנציאל הממשי שקיימים לבצע חסד, יהיה בזה משום עידוד גדול. או אולי נחשוב בלבנו שיתכן ובזכות שירותי החסד שברשותנו, שמא יכתב בספר הזיכרונות בשמים שזכינו לעשות זה ובזאת, נקרא ימריץ את הציבור לבנות את אותו המאמץ הנצרך למען לזכות לזה.
אלינו לא נרכוש יידע על גבי נקרא, או שמא רק את 120.
אולם הנל תראה האמת לאמיתה?. שאכן מציאות הטרמפ שבבעלותנו או אולי החוב שברשותנו או אולי עבודה מיוחד השייך חסד וסיוע ועזרה לזולת, היו מאוד משמעותיות בתמיכה שאותו האדם נהיה חשוב בשעה גורלית יחד עם זאת. אף זרה נחכים בדבר איך או הסוף, רצוי פועל להשקיע לפני לא ממש בשביל לסייע. וזה מומחה אולי נזכה והפעולה ה'קטנה' של העסק תגרום לדברים שאנו באמת 'גדולים'!?