עד שהסתירה את זהותה היהודית, ומסעו המדהים המתקיימות מטעם בנה להשבתה.
טום גייל ממש לא יטפל לארץ מהו בדיוק פגע אותה – נקרא עשה את דרכו לביתנו מהקולג' לסוף השבוע, ושעט באוטוסטרדה הקנדית במהירות מטעם 150 קמ"ש, במכונית הספורט האדומה-בוהקת ממנו. התרופה בניגוד אל הגודש באף שהוא נטל משנתם, טשטשה את השיער.
"הסרתי את אותם עיני מהדרך תמיד לרגע", טום נזכר, "וזה איך שהיה כדאי במהירות מאה 50 קמ"ש".
הרכב בשיתוף הגג הפתוח, התהפכה אודותיו.
טום התעורר שבועיים את אותם בדרך זו. "רוב העצמות בגופי היו שבורות, הכולל מאוד הצלעות. הרופאים הרדימו השירות במשך השבועות במקום ראשון הכי כואבים".
הסיכויים שטום ישרוד היוו 1 לאלף, אולם מכיון שהוא שימש מוקדם ובכושר מצויינת, גוף האדם שממנו השיב מלחמה שערה. "ירדתי 36 קילוגרם במשך השבועיים הנ''ל. כשהתעוררתי, איננו זיהיתי את אותן עצמי".
לטום נתפסה פגיעות רצינית בעמוד השדרה, ששיתקה את כל פלג גופו התחתון.
טום מתאים המזג למד ליהנות מהאתגר. "החלטתי להניע את אותם בוהן הרגל שלי ויהי מה- כדבר הרחוק סופר מהמוח, אותם נודעה השביל הכי אפקטיבית שלי להפגין שליטה רצונית בעניין השרירים ".
יום מי הוא למעשה הרגיש שהבוהן שלו נעה. זה הצליח להזיז אותה! מנתחים טסו מכל קצוות ארה"ב לראות מקרוב במו עיניהם את אותה ההישג המדהים הזה.
עם סיומה של 18 ימים המתקיימות מטעם פיזיותרפיה אינטנסיבית, טום הצליח לקום על רגליו וכך בעלי מקל.
"הרופאים אמרו שהסיכויים לתופעה זו מהווים אדם ל-5,000".
האיתור
התאונה זעזעה את טום או לחילופין עמקי נשמתו. "כשאתה עומד מול המוות הינו קורה מעורר השירות לחשוב", משמש לרוב.
הוא התחיל לדרוש אחר רוחניות.
טום גדל בכל בית נוצרי. משמש ה-1 יחיד 4 אחים. "לאמי נודעה אמונה באלוקים, והיא תמיד אמרה המתקיימות מטעם נוצריה. אך איננה שמרה מרבית מנהגים מאמינים ומעולם ממש לא נכנסה לכנסיה. איננו היה לי נושא למה".
היו גם כל מיני אלמנטים אינם מובנים כמו למשל: אמו שתמכה בנאמנות בישראל; דודתו שניהלה מקום יהודי, וסבתו שהסתירה קופסת מצות מתחת למיטה.
כקורא נלהב, טום סקר את סוגי הדתות - מהמסורתיות ועד לביזאריות. הוא לא מצא את כל הדבר שחיפש, אך באחת ההרצאות הוא פגש רק את כל אישה שהפכה עוד היום לאשתו.
קתרין הולכת בחוה באונטוריו, יחד את הפעילות נוף מדהים שומר מסורת למשל מטעם טום. מקום נוצרי, בשיתוף אמונה איתנה באלוקים, אולם בלי שום סממנים חיצוניים.
באחד הימים, בשנת 1983, טום מגיע למקום מכירת ספרים יהודית בטורונטו. "אמרתי לאדם שאני דורש להמשיך תלמוד", הינו מספר. "הוא נעץ בי מבט לא אפשרי, והושיט לכולם תרגום לאנגלית מסוג מסכת ברכות".
טום בלע אחר חומרי הבנייה. "אני אינן יכול להגדיר למה", משמש בכלל, "זה זמן יקר אותי כמו מגנט".
באחד המקרים, טום קרא אחר המשנה ובכה. אמא מהצלם שאלה: "מה קרה?"
"זה פשוט כל כך יפה", נקרא בכלל. "זה מסביר אלינו. אני בהחלט מרגיש כאילו שקוראים לי הביתה".
אמו של טום לא אמרה מילה. נוני מאוחר הרבה יותר הינו יגלה, שנדרשו מהכתבה כוחות כדי לבטל רק את עצמה.
בינתיים, רעייתו המתקיימות מטעם טום עקבה כתבה הבאה בסקרנות. באחד הימים הנו הביא לביתנו אחר ספרו המתקיימות מטעם הרב אריה קפלן, "תורת חיים". קתרין קראה את השיער ואמרה: "כל החיים שלי הייתי מחפשת את אותן האמת הצרופה. הפתרון שוכנת כאן. אז מהם אנחנו עושים?"
טום פתח את אותן ספר הטלפונים והתקשר לרב שבמקרה היווה אורתודוכסי. ובני הזוג התחילו ללמוד עבור גיור.
עברו כמעט חמש שנה, וכשהגיור הסתיים, טום וקתרין – שהפכו לגרשום ודינה – ממשו את אותן חלומם ועלו ארצה תוך שימוש לפרטים נוספים בניהם הזאטוטים.
גרשום התקבל לפעילות כעורך בג'רוזלם פוסט, ושם נשאר לפעול ב-25 השנים הבאות.
ורשה 1939
בכל הזמן זה בהחלט – בחיפוש, בגילוי, בגיור, בעלייה – אמו מסוג גרשום מעולם ממש לא הוציאה מילה על גבי בסיס שקברה מעמיק בלבה.
אמו המתקיימות מטעם גרשום עשויה במקום שמו מרים צימרמן במשפחה יהודית בלודז' שבפולין. משפחה שומרת שבתות וחגים. ב- 1939, כשהנאצים כבשו את אותו פולין, אביה ששייך ל מרים הגה שיותר וודאי יהיה לחיות באזור הרצינית, ורשה.
בסופו של דבר הנכס היווה לרעה. בשלב ספציפי החיות הנאציות דחקו את כל 400,000 יהודי ורשה, לתוך כלוב צר הנקרא "גטו ורשה". בגילה הרגיש – 13, מרים הוקפה ברעב, פציעות והכאות קטלניות בכל מפלצות במדים.
משפחת צימרמן התגוררה באזור צפוף. מרים, ששערה הבלונדיני ועיניה הכחולות העניקו לה מראה גויי, נשלחה כל כך יום שלם לדרוש אחר קייטרינג.
באביב 1943 החליט אביה השייך מרים שסיכוייהם לשרוד בגטו עלובים, ושהם חשוב לדרוש אחר מחבוא בצידה הארי ששייך ל ורשה.
הודות לחסדיה מטעם אישה נוצריה אשר נקרא כריסטינה פאנק, משפחתה מסוג מרים הצליחה לרכוש תיעודים נוצריות.
על ידי זה הפכה מרים צימרמן להלנה מריה (מרי) פלוכוקה, "בת הדודה" שהיא כריסטינה פאנק. אמה מטעם מרים הפכה להיווצר ה"דודה" לרכבת התחתית, יודוויגה מוזדרזבסקה. ואחותה של מרים, חיה, הפכה ל"בת הדודה" הלן.
זהויות חדישות אלו הפכו לשומר היציב השייך משפחתו בהשוואה תפיסה. לצורך ביצוע המלחמה, יכולים להיות הקפידו מאוד לשים בשמותיהם הנוצריים לא רק , ואפילו לא דיברו בגדול בין אודות הקשר המעודכן שבבעלותם כאם, עם, אחיות.
בלתי מוסבר מהמוות שלא הסתלק, למעשה מבחוץ לחומות הגטו. נשיאת ניירת מזויפות לא נודעה מאובטחת לגמרי, כמו למשל שגילה דודה של מרים. נקרא נעצר ברחוב הומה על ידי קבוצת חיילי גסטפו שרכשו מתוכם לחשוף את אותו אייפון שלו, וכשהם גילו אשר הוא נימול, מהווים ירו במדינה למוות.
משפחת צימרמן חיה במעונכם בשיתוף כריסטינה, בו צריכים להיות התחבאו לפרקים תחלופה ל מידי שובב, שהם כבר היוו רשאים אכן להיחנק. "חרדנו כמעט בכל מקרה שהסוד שברשותנו מוכיח עצמו ושכולנו ניהרג", מרים סיפרה מאוחר מעט יותר.
באחד הימים בין השנים 1944, פתח מהומה כשקצין גרמני נרצח ברובע וולה שבוורשה, שבו התגוררה משפחתה המתקיימות מטעם מרים. התגובה הגרמנית נודעה השתוללות הנקרא ירי, ביזה ואונס של הפולנים. ארבעים גברים פולניים נלקחו מבתיהם ונורו למוות.
מרים שמעה צעקות מהרחוב. הזאת רצה החוצה. ושם מצאה את אביה... שוכב בערמה... ששייך ל גופות מתות.
אי אלו חודשים את אותן על ידי זה מרים התעוררה בשתי לעלות בוקר, ומצאה את אותן אביה המת יושב בנושא מיטתה: "באתי להזהיר ההצעה שהבית הוא יופצץ כל עוד חמש זמנים. את אותו חייבת לחפש אחר מהר מקלט". מרים האמינה יספיק בכדי להפסיק את שנתם של אחר אמה ואחותה ולשכנע את הסתימות לבוא בעקבותיה. בזמן שהן התעופפו מהבית, הבניין התפוצץ.
צעדת המוות
אפילו שהיו לו ניירת נוצריים, מרים, אחותה ואמה, נעצרו כ"אסירות פוליטיות פולניות" ונלקחו בקרון בקר. "החום העיק וממש לא היו לכולם מים לשתות", מראה מרים. "טיפות מים עצמיות פותחו בדבר מחיצות הקרון, מהבל נשימתם מטעם העושים שימוש הכלואים שבה, וניסינו ללקק את אותה הטיפות מהקירות, מפני ש הצמא.
בניית הובילה את הסתימות לרוונסבריק, מחנה הריכוז לנשים ולנערות הנודע לשמצה שהיה מושלם בצועניות, נזירות, פטריוטיות פולניות, פושעות, אסירות מאבק רוסיות, קומוניסטיות, לסביות – וכ-15% יהודיות.
כ"נוצריה" מרים קיבלה טלאי "משולש אדום" שסימן אחר העצירות הפוליטיות.
זמן יקר מהיר אחר איך, מרים הועברה לבוכנוולד. לא ניתן לתאר רק את התנאים שהיו במחנה, משמש נהיה מושלם ברעב, מחלות, ניסויים בבני אדם, שעבוד מפרך והוצאות להורג. באחת הפעמים, קצינת SS בעטה תמיד בצד הפנים הנקרא מרים – ותוך כדי כך נעקרו חצי משיניה ונשברה בשבילה הלסת. "מאז אינה יכולתי לפרט המתאימים את הפה שלי", היא מספרת.
בטווח גיל 17, מרים שקלה לא ממש מארבעים קילוגרם.
בשל תת תזונה, רגליה התמלאו בפצעים מוגלתיים. "הפצעים שימשו בכל עמוקים, שהייתי יכולה להשתמש לתוכם רק את האצבע ולגעת בעצם ששייך ל הרגל", הזאת אומרת.
היא אולצה לעמוד לצורך ביצוע שעות בקור, ברגלים וידים חשופות. או גם איכות החיים, ידיה המצולקות מהוות תזכורת עצובה לקור בבוכנוולד.
באביב 1945, כשהצבא האדום הלך והתקרב, המכונה הנאצית החליטה להשמיד 5 שיותר אסירים, למען "להשתיק את אותן העדויות המאשימות". הרוסים הלכו והתקרבו, וה-SS אילץ 20,000 אסירים לצאת למצעד המוות.
לצורך ביצוע שלוש חודשים, מרים, אמה ואחותה צעדו בכבדות בשטחיה הכפריים הקפואים מסוג גרמניה. אחד לא הצליחה לעמוד בתזמון, נורתה מהר. שמונים וחמישה אחוזים אינו שרדו רק את המצעד.
"מצאנו של מים מלוכלכים לשתות... ולפעמים מצאנו קצת מזון ששייך ל בעלי חיים", מרים מראה.
באחד הימים, שמר על אודות הקבוצה אשר בהן חייל שובב מיהו. כשהוא נרדם, הנשים חשבו לקרוע את השיער לגזרים. אבל מרים זרקה את אותם הרובה מתוכם לנהר. כשהחייל שמע את החפץ פוגע במים, זה התעורר וגילה 300 בחורות זועמות נועצות שבה מבטים. זה ברח בדירות מיד.
הנשים תעו אל היישוב פלזן שבצ'כוסלובקיה. המלחמה סוף תם הסתיימה. "גבר קרה מכנסיה תוך שימוש ילד שובב בזרועותיו", מרים מגלה. "ראיתי מהם עיניו נודדות בגועל בתוך רגלי הפצועות." הגבר הושיט למרים את כל נעליו והלך לגרום להן מזון.
מרים, אמה ואחותה, שהצליחו לשרוד תוך שימוש, נשלחו למחנה עקורים באשפנבורג, גרמניה. קצין צבא קנדי בשם ארתור גייל, מונה ששייך ל האומות המאוחדות לתפקיד מנהל המחנה. ארתור שלא ידע פולנית ונזקק למתורגמן. ההבטחה למזון אחר עוררה את אותן מרים צימרמן להתנדב מיד, אפילו שלא ידעה יותר מכך מ-20 מלים באנגלית.
ככל שמרים וארתור שהו מעט יותר בצוותא, אלו התיידדו והחליטו להתחתן. "אמרתי לארתור שאני יהודיה", זו מספרת, "והוא אמר ממש לא אכפת לו".
"הלן, אחותה ששייך ל מרים, פגשה חיל יהודי אמריקני ונישאה בטקס יהודי במחנה העקורים. אלו היוו נשואים באושר במהלך 68 שנה אחת, וחיו חיים יהודיים בפיטסבורג פנסילבניה (בעלה ששייך ל הלן מת בין השנים 2013).
בינתיים, בעל הבית הצעיר מרים וארתור קודמות לנובה סקוטיה, קנדה, ושם גידלו משפחה ובה נוסף בנים ושתי במחיר.
מרים ניסתה להוסיף לקחים מהמלחמה בשביל לעזור לאחרים. "חינכתי את אותה ילדים צעירים שלי להיות סובלניים ולהשיג משפחות ששייך ל מהגרים לביתנו", זוהי מציגה. כשהשכנים מג'מייקה נתקלו באפליה, מרים "אימצה" יחד עם זאת. כשפליטים מסין וסרילנקה הופיעו בטורונטו, מרים הכניסה הנל לביתה ועזרה לטכנאי לברר רק את מקומם. "עשיתי את הדברים האלה כיוון דבר שכריסטינה פאנק עשתה למעננו, למען להציל את אותן חיינו בפולין."
ובכל זאת, מרים הינה בטראומה מהמלחמה, או גם כדי זה שבמשך המון שנה התעקשה שאמה ואחותה ימשיכו את אותם ההצגה שמרים הנוכחית מ"משפחה נוצרית, שאביה נהיה מפקד פולני, ושאמה נפטרה מסרטן." אמה ואחותה שהיא מרים שיש "הדודה ובת הדודה שאימצו אותה" – כשאסור להן למצוא ולהתבטל על גבי הרקע המשפחתי האמתי שלהן.
מרים אומרת: "למדתי שיהדות משמעותה אסון ... נוח חשבתי שזה הדבר שעלי להרוויח בשביל לשמור לגבי חיי כל המשפחה שלי ".
תארו למענכם אחר האירוניה שחתן השמחה הראשוני שאליהם, טום, עובר תאונה כמעט קטלנית ואז "מתגייר".
הגילוי
מרים שמרה על אודות קישור שיש להן כריסטינה פאנק, חסידת אומות אמא אדמה שהצילה את חייה במלחמה, ללא להשיג שכר עבור מעשיה. בזמן עם הזמן, מרים נתפסה שולחת אירגון שי, ובנוסף גם נסעה להתנסות ב אחר כריסטינה בפולין.
ב- 2006, לכבוד זמן הולדתה השמונים, מרים נסעה שוב לפולין, הפעם תוך שימוש בתה. בביקור בתחום בה נרצח אביה, מרים לא יכלה בהרבה יותר לשלוט בעצמה.
"יכולתי לצפות שוב פעם רק את הגופות ולהריח את אותה הגומי השרוף", היא מגלה. "הטראומה המתקיימות מטעם מותו מטעם אבי עמדה במיוחד אל מול עיני".
בשלב הוא מרים הינה מיד אחרי אחר התקפי לב, והרופאים קבעו בידה שאין היא תוכל לשרוד התקף שני. גילוי מרעיש זהותה היהודית הכביד על הצוואה באופן ספציפי, והיא לא רצתה להסיר החברה שלך את אותו האמת הצרופה? לקבר.
למרים בסמוך איננו נותר כוח לנצור את אותן הרוב בלבה.
עיניין הברזל של נסדק.
עשרים וחמש שנים אחרי שבנה טום התגייר והפך לגרשום, זוהי ספרה לבתה ההמומה: "אנחנו ממש לא האדם שאת חושבת שהיינו. אנחנו יהודים".
מרים השביעה רק את בתה איננו לומר לעובד, למעשה ממש לא לגרשום. ואם בכל שהסוד נשמר למרבית, החומות התחילו לשקוע אט אט. בין השנים 2010, בתה השניה הנקרא מרים, כריסטין (על באתר זה השייך כריסטינה פאנק), התארסה לגבר יהודי. יחדש מרים גילתה את אותה בסיס, ואמרה לבתה: "את עלולה להגשים מסיבה יהודית!"
ועדיין, גרשום ממש לא יקח אחריות את אותה האמת הצרופה. באחד הימים, בנו הצעיר, יהושע, ביקר בקנדה והחל לחשוד, או שמא שאזר אומץ ושאל את כל סבתו בגלוי: "אם את אותו יהודיה, זכותי להבחין את זה". זו גם נשברה וגילתה לנכס. באיזה אופן נודעו העניינים לגרשום.
עובד ומשתמש חשדתי שאמא יהודיה", סיפר גרשום ל"אש התורה" מביתו שבפרברי ירושלים. לצורך ביצוע הזמן שאלתי בה מגוון עיתים או אולי היא יהודיה, והינה מתפעל ענתה, 'לא, הייתי נוצריה'. זו הינה מאוד נחושה בבדיקה אל מול לתופעה זו, ומכיון מטעם אמא שלי, אינם הינה לכולם שום סיבה לחשוד בדבריה".
ובכל זאת, שימשו 5 אותיות בזמן עם הזמן. דינה נזכרת כאשר מדובר אחד: "הטלפון צלצל בדירה, וכשמרים השיבה, המתקשר צעק 'יהודיה!'". היא פחדה שגילו שבו ושבאים לדעת ואתה, והחווירה כמו למשל סיד"
גרשום זוכר עניין שבו סבתא מתוכם נתקפה בהתקף חרדה. הנאצים השתמשו בפולקסוואגן קובלוואגן במלחמת האתר בטבע השנייה. בשנות השבעים המוקדמות, המכונית נמכרה והיה אם מסחרי בצפון הארץ אמריקה והייתה ה"להיט". "סבתא שלי ראתה אוטו כזאת יוצאת בכביש בקנדה ופשוט 'ירדה מהפסים'. הזאת חשבה מטעם יאריך בפולין."
היו וכו' סמלים. דינה מתארת מה לצורך מסוג נישאה, סבתא מטעם גרשום "נשענה בנושא השולחן, הסתכלה עבורנו לא עקום בעיניים ואמרה, 'קתרין נולד ביקום יהודי'. אינן הבנתי על מה זו מתכוונת אז. אבל זה נודעה הדרך הבטוחה שלה לומר: 'יהדות הזו רעיון, ואני מבקש שתצעדי בכיוון הזה'."
כאשר גרשום כעס בנושא אמו ששמרה בדבר בסיס זה בטח מידי הרבה שנים?
"בהתחלה בייחוד כעסתי. עברתי תהליך גיור של שנים רבות ומיותר, והיא עמדה בשקט כשזה נמכר בשם כשיר לעזור. אמרתי לה: 'את שיקרת לכל המעוניין ממחיר השוק החיים!' לבסוף הגעתי להבנה השייך עשתה בכל זאת על מנת להגן עלי. זו סבלה טראומה מהמחיר הריאלי חייהם ואין זה רצתה שאני אחזור בנושא זה."
ומה על ארתור גייל? גרשום אומר: "אבי אמר לכם 1 שלאמי יש גילוי מרעיש שרק הוא בקיא היטב. אולם אנו לא יגלה עבורנו מה הוא".
ואחותה של מרים, הלן, "התנצלה במיוחד שאין היא אמרה לכולם שום דבר כל התקופה, אבל אמי השביעה שבו שלא לכתוב."
מעמד
גרשום גייל עשה כהנה וכהנה בזמן כלשהו – כעורך, פיזיקאי, מוזיקאי, אומן ומשורר. אך תאונת הרכב גבתה אחר מחירה. לגרשום הפרעות בריאות לא תקינה רבות וזה מרותק לכיסא גלגלים.
אני שואל רק את גרשום "לכמה בני האדם יצא שעברו גיור אורתודוכסי מוצהר, ואחרי מאות רבות שנים – גילו שהם נולדו יהודיים?"
בשלב הנו גרשום חוזר לאחור. "רגע עבור התאונה אני זוכר שהסתכלתי יותר מזה וחשבתי, 'עשיתי את זה!'. לקחתי את כל רוב הקרדיט על אודות השרירים שלי, השכל שלי והמכונית שלי. אני בהחלט ממש לא יכול לאיזה תהליך ניתוחי חיוניים הייתי עובר, נוני התאונה הביאה עבור המעוניינים למנוע ולחשוב. לסיכום פסוקו של עניין חייתי בארץ. חזרתי הביתה".
בפעמיים אשר בהן מרים ביקרה על ידי גרשום, הזו עוד פעם לטראומה שבה רואה אנו נורים, מורעלים, מתים ומושלכים מבעד לחלונות. זוהי סבלה מ"סיוטים ופחדים עמוקים".
לצורך עבודת שישי0 קיימת שמרה את אותה המעיל שלבשה בבוכנוואלד הגן לתוך קופסא, בעזרת הטלאי לעוזרת – עשר 29943.
נוני הסוד תיכף אינה תגלית.
מרים משתפת את סיפורה בהתלהבות תוך שימוש מראיינים מהטלוויזיה והעיתונות, ובביוגרפיית שואה ראשונית לפני קרן עזריאלי בקנדה, שנקרא "זהות שאבדה ונמצאה".
על מה מרים החליטה לומר את אותה סיפורה עכשיו?
"אני דורש לפצות רק את העובדים מעברי, ואני מרגישה מצבי רוח אשמה אינן המשכתי רק את המסורת ששייך ל העם היהודי", הזאת מציגה. "כולם מתו בגלל שהם היו יהודיים ואני וכולי מפחדת להודות שזה מהו שאני."
יש צורך שום סיבה אחרת, בהרבה יותר אישית: מרים מעוניין להרגיע את אותה השדים שרודפים בה.
"לפעמים הייתי חושבת שמאוחר מידי לרענן רק את סיפור חיי", הזאת מראה. "הסודות שלי תולים את העסק, ומאוד קשה להתיר זה. אני בהחלט מרגישה כאילו צריכים להיות חונקים אותי למוות".
"אני מצפה שגילוי הסיפור שלי עוזר לי שיש להן הפלשבקים, ושהאמת תשחרר את העסק איכשהו. אני כמו סיר שמבעבע בעזרת שקרים, ויש לא מעט לכתוב את אותה האמת לאמיתה בשטח להמשיך לבחוש בשקרים. "
ומה על גבי בנה היהודי ש"התגייר" ועלה ארצה?
"אני מקורית שמי מהמשפחה ממשיך את כל המסורת היהודית שאני למדתי כילדה", הנוכחית אומרת. "זה לדוגמא נס בעיני שמתוך ממחיר השוק הדתות, גרשום בחר הוא רק ביהדות. או שלא משמש הינו הייעוד שלו".
הציטוטים הנקרא מרים גייל באדיבות קרן עזריאלי ורות קרונגולד.