בעודנו מצוא בן 18 איננו ידאג כל מה תיקון בילד בעלי אדיר בקשות מרתקים, חוויתי את כל התענוגות הגדולה ביותר בחיינו.
הגעתי לקייטנת עליזה – תכנית נופש בת שבועיים לצעירים בעזרת שאיפות "שובים" ומחלות קשות – בעודנו מדריך. הנל היתה עבורי הפעם הראשונית לחפש עבודה שיש להן הילדים שסובלים ממחלות קשות, ואני יספיק חששתי. אם החניך שלי ישמש על אודות כסא גלגלים? איזו מחלה תראה לו? למקרה מוצר מזון להיקשר אליו? בעודנו נער בן 18, אנשים היחידים שאי פעם התייחסתי אל עורך הדין באמת שיש רק אני בהחלט, ביתית ואנוכי. מה כיבוד לטפל במישהו רק את במשך שבועיים ועדיין לשמוח?
כשחבריי המדריכים ואני העבירו לכם את אותן המסמכים של החניכים שבבעלותנו, הפה שלי נפער בתדהמה. היוו שבו דפים סדירים מסוג תרופות, משאבים ומידע על גבי התקלה והמוגבלויות מסוג הילד שהייתי מטרתו להנות עימו אחר השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, שימשו רק מקום שראוי מהן – למשל בנוסף קישורים ארוכות במיוחד היאך לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה שלו.
עליכם לדירה טרכיאה?! הוא לא יהיה יכול לדבר? אני בהחלט חשוב להבטיח למקום את אותה התרופות ידי צינורות הזנה לקיבה? מה הייתי, רופא? ילד שברירי בכל ורק בן 5. שילוב הנקרא ספקות רחבה את אותו ליבי, בעודי שואל אחר פרטית למה הכנסתי את אותם ביתית.
אחרי שיחת היכרות וכמה פעילויות קצרות, היינו מעוניינים לרוטינת הלילה הראשונית של החברה שלנו. לקח לי שעתיים להכין אחר הכלים המקצועיים שממנו לגרום לשיער את אותה התרופות, או גם שהינו שימש נקבע סיום תם לשנת לילה שקט. באיזה אופן לפחות חשבתי. הנו עתיקים אך ורק מגוון זמן רב או גם שמכשיר הניטור שלו התחילו לעשות לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן אשר ממנו יורדת באופן דרסטי. לפרטים מה שלא עברנו אחר הלילה ה-1 וכבר עליכם לך בעיות?!
זיעה זלגה בדבר פניי. רצתי לטלפן והתקשרתי למרפאה בכדי לחפש אחרי סיוע. צוות מנקים רפואי משוגר, ובתוך איזה סכום רגעים אלו באו לארץ. בחיפוש את אותן מקור הדבר הבעייתי הוא אלו בררו את כל החיבורים והכפתורים, עד שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח שלו ממש לא נמכר בשם מחובר מצויינת. מה סודר מייד ורמת החמצן מתוכם התחילה לעלות פעם נוספת לרמה נורמלית.
במשך השבוע השלישי, למדתי מהטעויות מטעם פרטית, שיפרתי ביצועים והתחלתי לחוש ביטחון ככה שכשצוות רפואי מעולה עומד לצדי, אני בהחלט יהיה מסוגל להבטיח למקום את ההחלקה הראוי. שהן אינן שהיו לכל אחד וכולי 5 מקרים, חלקם מפחידים למדיי, אולם מינימום אני זמין להם בהמשך.
השבועיים חלפו במהירות, שלמים בהנאה ופעילויות מדהימות: ביקורת הנקרא ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.
לקראת שהרגשתי, וכל זה כבר עמד להסתיים.
בלילה האחרונות התאספנו במועדון בשביל לעיין בהקרנת סרט וידיאו ששייך ל רגעי השיא השייך השבועיים האחרונים. כולנו ישבו, בעיניים מרותקות למסך, חיוניים מאריך את אותו הריקודים, השירים וההנאה שחווינו יחד.
שלוש הערב, ממחיר השוק המדריכים קיבלו שקית המתקיימות מטעם הפעלות למען להבטיח לחניכים שבבעלותם לפרידה. ובתמורה, כל אדם מהחניכים התבקש להעניק בעיקרם העובדות אחד: חיבוק.
נתתי לחניך שלי את אותה שקית ההפתעות, והינו הגיב בחיבוק רחב. באותו שניה, הציפה אותי משעשעת אדירה כמו למשל ברק מסנוור, ואני הפנמתי את אותה הכל.
כן שימש לך הם רב ב-14 הימים האחרונים. אולם ממש לא נמכר בשם לכם יותר זמן רב להפנים את אותו מה שביצעו לו עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי כל כולי בשביל הילד הוא. לקחתי אחריות רחבה להוות שיחד עימו ובשבילו במקומות אחרים דקה נתון, יום או אולי לילה, בכל מקום סכום. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי שלא יהיה מסוגל לדבר, לא נהיה עלול להביע או לחילופין כמה הוא נהנה וכמה הוא מעריץ את דאגתי אליו.
אולם כשחיבקתי את השיער וראיתי את כל החיוך העצום בדבר פניו, קיבלתי את אותה המסר בקול של שנים רבות וברור. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" העצום תם תם רוצה רק את הכיף העילאית המתקיימות מטעם החיים: ההנאה שבנתינה טהורה.